אם למקרא · במדבר · פרק 13 · פסוק 3

כלם אנשים ראשי וגו'. חז"ל אמרו אין אנשים אלא צדיקים, וחוץ מהטעם המשותף עם מה שאמרו במ"א ישראל נקראו אדם ר"ל שלמות טבע ותכלית האנושיות בישראל ובצדיקים, הנה ראיתי לשונות אחרות ישתמשו בל' אנשים גרידא להורות על המשובח שבמין ובפרט לשונות קדמוניות כאשר יאמר וויכו וז"ל- ונשארו נקראים בשם אנשים (ווירי) אצל הרומיים שהוראתו אצלם כהוראת אירוי (גבורי חיל) אצל היונים, ובשם זה נקראו הבעל המזדווג כפי דיני התורה (איש ואשה) והשרים, והכהנים והשופטים (עיין ס' ד') ובמה שהעירונו על הקרא איש המזדווג כפי דיני התורה יובן היטב אצלי אומרו תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, רוצה לומר שיהיה זווגנו לעתיד לא דרך עראי וכדבר שיש לו הפסק אלא זווג מתמיד וקיים לנצח בתנאים שלא יופרו לעולמים כאיש הכותב כתובה לאשתו, והרי זה מעין אומרו במ"א בימים ההם אכרות וגו' את בני ישראל ברית חדשה לא כברית וגו', ואומרו ג"כ וארשתיך לי לעולם וגו' והפך זה בעלי שאינו רומז רק על הזווג החמרי, ונפרד לשנים כאלו יאמר

בָא עַל מענין בעילה — ואחר שכן תימה על רשב"ם שכתב כל נשיא בהם עיקר פשוטו תקח מאותם שבישראל שנשא אותם ללכת נראה שמפרש נשיא מלשון נשיאות לב ואם זה עקר פשוטו — יהיה עקר פשוטו ג"כ כדברי האומר שהעננים הביאו אבני שהם ואבני מלואים כמ"ש והנשיאים הביאו מל' נשיאים ורוח וגשם וכו' — ומפורש כתוב כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, ואיזה שם יותר נכון מנשיא לראשי בני ישראל, והראיה שהביא מהטעם שתחת כל, איני יודע מה זו ראיה ומה הפרש אצל הטעם בין אם נאמר שכלם נשיאים או כלם נשא אותם לבם — והטעם שנשלחו הנשיאים כי הם בבקיאותם ובחכמתם בעניני העולם ודרך ארץ יוכלו לחקור אחר כל דבר ודבר על מתכונתו ולבקש להם תחבולות לדעת כל הנצרך להם, ולהמלט מיד אנשי הארץ.