אם למקרא · דברים · פרק 16 · פסוק 18

שופטים ושוטרים. כתב במשתדל אין ספק כי השוטרים אינם שלוחי ב"ד הרודים במקל, והביא ראיה כי במצרים הרודים במקל היו נקראים נוגשים לא שוטרים, ולדעתי שגה ברואה כי נוגשי מצרים היו מצריים לא עבריים והעברים הממונים על העם היו נקראים באמת שוטרים, וכן פירש רש"י שם ומהראיה שהביא יש להוכיח נגדו שהרי השוטרים העברים היו ממונים לרדות בעושי המלאכה על פי מאמר הנוגשים שהיו ביחס השופטים אצלם — ודעת גיזיניוס, ששטר כמו כתב ולפי שהפקידים היו מלומדי קסת ועט סופר לכן הושאל שם שוטר על הפקידות, ואלו מצינו בלשון עברי שטר על הכתיבה היה אומר נכונה, רק רחוק הוא שיקראו פקידי העם בשם זר ובלתי מורגל בלשון, ואין זה מחק תהלוכות עם ועם, ואם הע' תרגמו Grammateis כמו סופרים, לא ירדו לפתור כוונת הלשון ונמשכו אחר הנהוג שכן באותו זמן הסופרים היו בבחינת שוטרים אצל השופטים או הסנהדרין. — ובד"ה מצאנו שוטר וסופר (ב' כ"ו) ואם כן אינם שוים, על כן אמרו אחרים שהוא לשון מנין ונקראו שוטרים על שם שמנו את העם, ולהיות שהיו כותבים רשימותיהם הושאל שם שטר על הכתיבה — ואלה עצות מרחוק שאין להם על מה לסמוך, על כן אומר אני ששטר מלשון אם תשים משטרו על ארץ וכלומר תופסי השבט לרדות את העם להתנהג ע"פי חקי השופטים, ולדעתי למקור זה הורו באצבע רבותינו שאמרו הרודים את העם במקל עשו שוטר מלשון משטר ואולי שניהם מלשון שוט וגו' ובאה הרי"ש נוספת כמו בגוזר, שתחלתו גז חתך גבר שעקרו גב לשון מעלה עטר מעטה כמו מעטה תהלה, אמר מאום וממנו נאום — אחר מאח כלומר חבירו הוא הבא אחריו, קצר מקץ — חתוך או סוף — ואולי נקרא בימי רבותינו כתב הדת, שטר כי הוא המחייב הבעלי דינים ונעשה כשוטר ביניהם לדון על פי התנאים שהתנו ביניהם, ודומה לו און, שובר, פרוזבול כלם מורים על פעולתם.

לשבטיך. כתב הרמב"ן שלכל שבט ושבט היה ב"ד מיוחד וכן מוסכם מחז"ל בהוריות שאמרו הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו שבט על פיהם אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, ולדעתי אין לפרש רק באופן זה מ"ש בדברים כל זקני שבטיכם, וכן ראשיכם שבטיכם וכן אצלי אומרו בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל כלומר זקני שבטיכם, וגם זו מהראיות שראשי העם יקראו על שם העם כלו וכן זקני השבטים יקראו שבטים, וכן ראשי העדה יקראו עדה, ועיין מה שכתבתי פ' ויקרא ואם כל עדת ישראל, ואולי לזקני השבט וראשיו ושופטיו נתכוון יעקב כשאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' דוגמת אומרו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל כלומר שכל אחד מהם יהיו לו מושלים מזרעו ממונים על השבט, ואולי גם תפסוק בדברים יפורש כן שאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם כלומר הבו לכם לראשיכם ולשבטיכם אנשים חכמים ונבונים וידועים, ולא יהיה ידועים דבק עם לשבטיכם, רק נפרד ממנו, ואלו הכוונה לומר שיהיו השבטים יודעים אותם אין דרך לכנות העם בשם שבטים בכל כיוצא בזה.