אם למקרא · ויקרא · פרק 4 · פסוק 13

ואם כל עדת ישראל ישגו. חז"ל אמרו זוהי סנהדרין, וקצת מהאחרונים חשבו להשיג עליהם ולא נתנו אל לבם כי משני טעמים דברי חז"ל נכונים גם ע"פ הפשט הגמור-הא' כי הן לו יהי שעדת ישראל פירושה כל המון ישראל, הנה בהיות זקני העם ושוטריו מועדים להנהגת האומה הן הן האומה הן הן שלוחיהם, ובצדק וקראו עדה כמו שהמלאך נקרא בשמו יתברך ר"ל ע"ש שולחו, והשני לא הביטו אל פסוק מפורש ממנו נלמוד כי העדה היא זולת ישראל, שהרי בפ' זה נמנו שניהם והוא אומרו (פ' פנחס) על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל ישראל אתו וכל העדה, הרי לך שהעדה זולת ישראל ומי הם אלו? אלו סנהדרין, וכיוצא בו מצינו (במדבר ל"ו) ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט וגו' ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם ואין עדה כאן אלא סנהדרין — וכן מפורש יותר בפ' בלק והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד — ואיזו עדת בני ישראל? אם תאמר שהם הקהל כלו אפשר נכתב עליהם ויצמד ישראל בבעל פעור והם יבכו? ועוד כיצד יחזיק פתח אהל מועד את כל ישראל? ועוד הרי הוא אומר וירא פנחס וגו' ויקם מתוך העדה --- ואם עדה זו כל ישראל היא מה בא ללמדנו? אין לך לומר אלא שהם זקני ישראל וקרא אותם כל עדת בני ישראל — וכן הוא אומר (במדבר ח') וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים, אפשר כל ישראל כולם יסמכו את ידיהם על כל אחד ואחד מהלוים, אין לך אלא לומר שראשי ישראל הם הסומכים, וקרא אותם בני ישראל סתם כמו שקראם עדה סתם וזוהי שכתוב (מלכים א' י"ב) וישמעו כל ישראל כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אותו אל העדה וימליכו אותו על כל ישראל כלומר שקראו אותו לפני הזקנים והם מנו אותו למלך על כל ישראל — ומצינו עוד בכתוב שיאמר עם סתם ומי ששומע סבור כל העם בכלל, ואינם אלא ראשי העם שהרי בפ' יתרו נאמר וירא העם וגו' ויאמרו אל משה דבר אתה וגו' ויאמר משה אל העם וגו', ובפ' ואתחנן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו וגו', הא למדת שלא היו כ"א ראשי שבטים והזקנים ולהלן הוא קורא אותם העם כי במקום העם הם עומדים, וכן כאן קורא הסנהדרין עדה כי במקום העדה כולה הם עומדים וכן ראשי השבטים נקראו שבטים כי במקומם הם עומדים כמו ראשיכם שבטיכם, וכן המלאך נקרא ה' על שם שולחו — וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, וכבר ידענו שמדרך הכתוב לכפול בסוף הפסוק הענין שבראשו במליצות שונות, אף כאן הזכיר תחלה ראשי עם — וחתם יחד שבטי ישראל והם הם ראשי העם שזכר וקראם שבטי ישראל להיותם ראשי השבטים ובמקומם עומדים.