אם למקרא · דברים · פרק 19 · פסוק 19

ועשיתם לו כאשר זמם וגו'. אמרו המעתיקים כאשר זמם ולא כאשר עשה שאם הרגו אינם נהרגים, והטעם הנכון לדעתי שלהיות האומה הישראלית מושגחת בפרטות מאתו ית' ובקרב אלהים ישפוט לא היה זה יוצא חייב מב"ד אם לא שנתחייב מיתה בב"ד יתברך, וקרוב לזה פי' רמב"ן, ויפה כתב אבן יחייא על נדון זה בפי' על תהלים פ' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כי אלהים נצב בעדת הדיינים ובקרבם ישפוט והוא המסבב סבות לתת לאיש כמעלליו ע"כ, כלומר שלא היה נהרג זה או זה היה מתגלה כוזבו קודם הריגת האחר אם לא הדבר יצא מפי המלך מש"ע והרי זה מעין הנסים התדירים בארץ הנבחרת כי עיני ה' אלהיך בה — ועוד יראה לי טעם אחר והוא להציל כל מה שאפשר זה שמעידין עליו שהוא חייב מיתה, שאם היה הכתוב מחייב מיתה לעידי שקר אחר מיתתו של זה שמעידין עליו היה אפשר שמי שיודע עדות להזים את עידי השקר לא יתעורר לבוא לב"ד להזימם עד שישפך דם נקי ואז יקנא לזה העלוב הנספה בלא משפט, על כן נתחכמה התורה להודיע שאם יהרג אין נהרגין כדי שכל אחד שיודע עדות להזים ימהר יחישה לסדר עדותו בפני ב"ד מיראתו שמא יתחייב הלה ויצאו אלה העדים פטורים מב"ד, והתועלת הנמשך מזה שינצל זה העני שעליו מעידין מה שאין כן אם יבואו להעיד אחר מיתתו אפילו אם יוזמו העדים על פיהם הרי כבר מת ומה יועיל לו העדות וגם מיתתם של העידי שקר?