אם למקרא · דברים · פרק 1 · פסוק 2

אחד עשר יום מחורב וגו'. הח' שד"ל נמשך אחר רבי עובדיה ספורנו, ופירש שאחד עשר יום מחורב הן הן הדברים שהיה אומר משה אל כל ישראל במדבר בערבה וגו' דרך תוכחה כלומר דרך אחד עשר יום הייתם יכולים לילך מחורב עד א"י לולי חטאתכם הוא שגרם, ואני קורא על פירוש זה מ"ש ראב"ע על איזה דרש, כי הוא טוב להשמעות אזנים, אך אל פתח הפשט לא קרב, והנה רש"י ז"ל פירש מעין זה הפירוש אלא שלדעתו ניחא דכל האמור במדבר, בערבה, הכל רמז לתוכחות שהיה מוכיחם על מה שעשו באותם המקומות, והנכון לדעתי שאלה הדברים חוזר למעלה והכוונה שכל האמור עד הנה בד' ספרי תורה הראשונים הוא מה שדבר משה אל כל ישראל בכל אלה המקומות והוא ג"כ מ"ש אח"כ ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר וגו' דבר וגו' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם כלומר כי בעת ההיא השלים ללמד התורה לישראל — ואומרו אחד עשר יום מחורב וגו' הכוונה להודיע כי כל המקומות שזכר במדבר בערבה, והסבוב הארוך הזה לא היו צריכים לילך בו כי אם אחד עשר יום בלבד דרך הר שעיר וגו' והגם שהיה זה דבר ידוע אל הדור ההוא, הנה להיות שהתורה נכתבה לכ"מ ולכל זמן הוצרך לבאר זה. והרוחנו בפירושנו זה כי ספר דברים נעשה מחובר ומקושר עם כל הקודם לו, ועליו תסובנה מליצות אלה הדברים וגו' שלא כדברי תועי רוח כי לא כתב משה רק משנה תורה, ואלה, יפרשו לנו מה רוצה לומר אלה הדברים וגו' במדבר בערבה מול סוף וגו'.