אם למקרא · בראשית · פרק 6 · פסוק 10

נח. מכלל הזכרונות שנשארו אצל הגוים ממעשה המבול הגדול והנורא יש מחכמי האחרונים שמצאו שדיאוקאליון אשר בזמנו נשטפה הארץ ממימי המבול כפי דעת היונים, ענינו בלשון יון כמו נח בלשון עברי (דוקלוט נקמת התורה.75.2)

את שם את חם ואת יפת. מצרים נקראת בס' תהלים ארץ חם — ואמת הוא כי אביו של מצרים היה חם, רק שתקרא ארץ מצרים על שם אביו לא יתכן מבלי שיהיה בזה טעם פרטי, וזה הטעם הפרטי מצאנוהו אצל פלוטארכוס הכותב שארץ מצרים היתה נקראת בלשון הכהנים חַמִיהַ או חַמְיַה — ומזה נקרא חכמת התחלקות הגופים, אְל-חַמְיַה בלשון ישמעאל, והיא הידועה אצלנו בשנוי קצת בשם קימיקא להיות שחשבו מוצאותיה מקדם מימי עולם מארץ מצרים, ועיין בס' שמות שהוכחנו שמשה רבינו ע"ה היה שלם בכל חכמת מצרים וק"ו משלמה, ובכן נדע כיצד השיג להתיך הזהב ולערבו במים כמ"ש וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, מה שנעלם מעיני אנשי הדור ההוא, ורק על פי חקי הקימיקא, השיגוהו בדורותינו אלה האחרונים, ולעולם אל יתי מאמר הזה זז מפיך אין השכינה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר וכלם ממשה.

חם. מאלילי יון היה קרונו ומה שסופר עליו יורה כי אפשר קרוב שהיה חם בן נחש עשאוהו אלוה, כמנהגם לעבוד הנבראים, והגדולים והקדמונים שבבני אדם Duclot. l. 53. עיין בארוכה.

יפת. שם יפת נשאר לזכר עולם, אצל שתי אומות גדולות ונכבדות היוצאות ממנו, והם היונים והרומיים, היונים מפי משוררם הראשון איזיודו Esiodo שקורא לראש היחס שלהם הבן הטוב ליפת — ולרומיים אוראציוס (Orazio) שקרא לזרעו, זרע אדיר ליפת — ומהראוי לדעת שאין שם יפת נגזר משום אחת משתי הלשונות, ואין לו טעם כ"א בלשון עברי, והעד יפת אלהים ליפת, וזו מהראיות לאמתת ספור תורתינו.