אם למקרא · בראשית · פרק 37 · פסוק 35

כי ארד אל בני אבל שאולה רבים טעו בראותם שמליצות התורה המורות על נפש אדם ותכליתה ומצבה אחר המות רומזים לדברים גשמיים, ולא אמרו בלבם שכן דרך כל הלשונות לתאר הרוחניות בכלל בשמות המורות בעצם וראשונה על הגשמיים, ואם תאמר איך קרה שטעו בלשון עברי ולא טעו בשאר לשונות — אומר אני שקשה היה לטעות בשאר לשונות כי חיות הנה, וכל אחד מרגיש מדי דברו בהם בהוראה הנרצית בהן מבלי ספק, לא כן בלשון עתיק חדל להיות לו ארח על פיהם של בני אדם, שכאשר יביטו ויתבוננו האחרונים במליצות הראשונים לא יוכלו להרגיש רק בהוראה היוצאת מחומריות המאמר, ואין מנוס להכנס בפנימיות כוונת האמרם, וכזה קרה בשם שאול, כי לא יובן ממנו למראה עינים רק הקבר, לא כן בכוונת הראשונים אשר אצלם היתה ההוראה המשליית עדין מורגשת, כמו שאנו מרגישים בשם lnferno אף על פי שאין הוראתו רק תחתיות ארץ — ורק הבקיאים בלשונות העולים במחשבתם עד ראשוני הנדברים בהם יוכלו להשיג הדבר, ומכללם החכם הפילוסוף הגדול Gioberti שכתב — האדמה היא אוצר הזרעים לעתידים להוולד, וכמו שתאמר העוברים Embrioni והיא גם כן הקבר לאותם שכבר מתו, ושני הרעיונות האלה אחוזים ומשותפים בשם שאול במקרא — Filos. della Rivelaz. 341. ולאורו נלך בהבנת דברי רבותינו אשר גובה להם כדברי הפילוסוף שזכרנו, באומרם ע"פ שאול ועצר רחם, מה רחם מוציא בקולי קולות אף שאול מוציא בקולי קולות, הרי שדמו והעריכו שאול לרחם זה לזה, ואל זה יביט פסוק בתהלים באומרו אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ — ועיין מ"ש ע"פ ויאסף אל עמיו על הוראת שם אם, וגם זו כאחת מהם — וע"פ האמור לחנם בדחק רש"י ז"ל כשפי' ארד אל בני כמו על בני, ואין צורך, רק פירושו ארד גם אני למדור המתים הנקרא שאול אצל בני.

[השמטה: כי ארד אל בני אבל שאולה. עיין מה שכתבתי שם, ועוד אזכיר דברים יקרים יוצאים מפי Lamennais יפיצו אור גדול על הדמות שאול לרחם בפי רבותינו בסנהדרין «Des vives douleurs saisissent la mere, et selons toutes les vraisemblances retentissent dans son fruit. Les liens qui l' unissent a elle se rompent, et ces liens sont ceux de la vie. Que serait a ses yeux dans l' invincible sentiment qu' il aurait de cette crise formidable? La mort avec tous ses effrois. » Lamennais. De la Religion p. 236.]