אם למקרא · בראשית · פרק 49 · פסוק 10

לא יסור שבט מיהודה. הפירוש הנכון כדעת קדמונינו שהוא על מלך המשיח, ושיעור הכתוב לא יסור, לא יפסק שבט מלכות מיהודה (אם בכח אם בפעל) כי לו לבדו יאתה המלוכה עד כי יבא שילה כמו שלו, כלומר האיש שלו השבט והמחוקק שזכר, בתכלית המעלה והחשיבות, ולו ישמעו ויכנעו העמים כלם, כניעה רוחנית לא גשמית, וזוהי ברכתו של אברהם כמו שכתבנו פעמים, וכן בירך יצחק את יעקב יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים, וכן הנביא מבטיח את ישראל והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, וכל אלה היעודים, כי ישראל כהני ה' יקראו משרתי אלהינו, וז"א ולו יקהת עמים ואין צריך לומר שכשיבא שילה לא יפסק השבט וכו' שהרי כל עצמה של הבטחה זו לא באה אלא לבשר שלא יעצור כח שום מעיק או מונע צר או משטין לבטל המלכות מיהודה על כן כשיבא שֵלוֹ המלכות באמת, יודו בזה כל מלכי האדמה וכל גויי הארץ כמ"ש אליו גוים ידרושו, ואין צ"ל שלא יתבטל המלכות מיהודה כי לא נשאר מונע — ושילה בא בתוספת היו"ד ובתמורת הו' בה' כמו עירה, סותה, וכן ניר במקום נר, ובין במקום בן, — ואחר שגיליתי לך את לבי, אזכיר בקצרה דעת מי שקדמני, יש מי שפתר שהכוונה על ירבעם, שבזמנו נחלק המלכות וסר שבט מיהודה, וא"כ מה זו הבטחה שיתמיד שבטו של יהודה ימים מזער, ומה ענין ולו יקהת עמים? ודעת השבעים כדעת קדמונינו והמתרגם, עד שיבא מי שהמלכות שלו, והמעתיק הנוצרי Vulgate הבין כמו שלוח וזייפו ספרינו ולא הועילו — ודעת Gousset Comment. ling. Hebr. p. 425. שהוא כמו עיף ויגע שתרגומו משלהי וזה הבל, כי אין כמוהו בכל המקרא, ואחרים אמרו שהוא כמו שיליה כמו ובשליתה וגו' ולא זכרו כי אין הזכר מוליד.

ומחוקק מבין רגליו. פי' במשתדל משם אחרים בין רגליו ממש, שכן היה מנהג מלכי קדם לשום בין רגליו מקל הממשלה — ואלו כן היל"ל תחת רגליו — והנכון לפרש, מזרעו כמו ובשליתה היוצאת מבין רגליה, מעין מליצת יוצאי יריכו.