אם למקרא · בראשית · פרק 37 · פסוק 9

והנה השמש וגו'. לא אוכל להתעלם על מעלת המשל הזה ודמיונו בכל פרטיו לאחד ממשלי המקובלים, מהקדמונים והנכבדים שאצלם, כי אצלם יעקב והוא הת"ת, נמשל לשמש, ורחל היא המ' נמשלת לירח, וי"ב שבטים הם י"ב מזלות או י"ב גבולי אלכסון, וכל היודע טעם התארים האלו והתיחס ת"ת למ' כהתיחס השמש אל הירח בכל בחינותיהם, לא יעלה בלבו ספק, שמא המקובלים לקחו משלם מהכתוב הזה, רק יתאמת אצלו אמות גמור, כי המשל הזה הוא מתיחס בעצם וראשונה לרעיונות המקובלים, ואם מצאנוהו פה מיוחס אל יעקב ורחל הגשמיים, כמו שהוא מיוחס אצלם ליעקב ורחל הרוחניים, בא האות והמופת, כי גם לדעת נותן התורה האבות מלבד היותם אנשים גשמיים על פני האדמה, הם רומזים כל אחד לבחינות עליונות, דוגמת אומרם מפורש חכמי התלמוד האבות הן הן המרכבה, ועיין כל מה שכתבתי בארוכה על פ' ואלה תולדות יצחק, ואיך רק על פי אמונות הקבלה ברמזי האבות נוכל לרדוף ולהשיג מתפקרי זמנינו האומרים כי ספורים דומים זה לזה הרכיב משה בתורתו בלא דעת ובלא תבונה, וקרה בזה כמו שיקרה בכמו האלה החקירות לאין מספר, כי בין המתפקרים מצד, והמקובלים מצד אחר, אין דרך לנטות ימין ושמאל, והרוצה להמלט מבין שני הכופרים, אין לו רק לברח בסתר אהלי המקובלים.