אם למקרא · דברים · פרק 16 · פסוק 1

שמור את חדש האביב. אין ספק שאביב שרשו עברי, ונקרא כן החדש ע"ש האביב כמו אביב קלוי באש, רק מצאנו מצד אחר, דבר בלתי ספק, והוא שחדש זה היה נקרא אצל המצריים איביבי או איפיפי. (Creuzer ed. Paris l 502. Epipi) ואולי שם זה מכלל השמות שנשתתפו בהם העברי והמצרי, שכן אנו רואים בלשון קופטי שהוא מצרי קדמון משובש, מלות הרבה דומות ללשון הקדש, וכן הורונו רבותינו בדרך זה למצוא למלות העבריות שרש בלשון מצרי, שכן אמרו ע"פ אנכי ה' אלהיך, משל לבן מלך שנשבה לבין הלסטים וכו', התחיל המלך משיח עם בנו בל' הלסטים, כך אין אנכי אלא לשון מצרי. — ודבריהם אמת שעדיין בכתיבות מצרים אנו קורים איניכי במקום אנכי.

[השמטה: שמור את חדש האביב וגו'. עיין מה שהארכתי בפ' המועדים להוכיח כי יום חג השבועות לזכר מ"ת וזכרתי המנהג לקרות ליום המסומן בשבת, שבת, וליום המסומן בחדש חדש, ובשנה שנה, וראה ג"כ הדברים בארוכה בספרי טעם לש"ד על שם יום המיוחס לר"ה — ונוכל להצמיד ולחבר אל כל האמור הכלל המוסכם אצל רבותינו יום אחד בחדש חשוב חדש ויום א' בשנה חשוב שנה, ובזה מצאנו חברים לרבותינו חכמי וחוקרי הגוים הקדמונים ובתוכם Berose שיום ראשון בשנה חשבו לשנה שלמה וקרא אותו שנה Annus incaeptus habetur pro completo. V. Tesoro d' antichita. vol. l. p. 114.]