אם למקרא · בראשית · פרק 2 · פסוק 11

שם האחד וגו'. יש מי שחשב שפישון הוא הנהר הנודע בשם פאסו וסמכו על מ"ש אשר שם הזהב וידענו מהנהר הזה שעפרות זהב לו, וגיחון לדעתם נהר שירו או אראכסו. — ולדעת אחרים הוא נילוס -ונסתייעו ממה שקורים עד היום יושבי אביסיניא לנילוס גויון (עיין דופוייס ה' כ"ד). — ועוד ממ"ש בס' חכמת בן סירא שגיחון שוטף מכל גדותיו אחר הקיץ וזה ממה שיאות לנילוס. — וחדקל הוא הנודע היום בשם תיגרי, וראיתי מי שכתב Explic. sur la Genese I. 235. ששם דיגליתו הנמצא בפליניו על נהר חדקל, נשתבש וחזר היגרי. — ואמת הוא שנהר חדקל נקרא דיגליתו וגם אצל חז"ל בש"ס דיגלת, רק תיגרי לדעתי היא מלה ערביית וענינה הריצה שהנהר רץ, וכמעט הוא פתרון שם חדקל כפי מה שפירושו בו חז"ל שמימיו חדין וקלין. — ופרת הוא הנודע ליונים בשם אופרת ומצאתי טעם לתוספת או על שם פרת בל' יון והוא כי חברו הכנוי הוא פרת שבפסוק לשם פרת ונעשה אופרת — ודעת חז"ל ידועה. — והנה בעלי הקבלה יש להם משל בענין ד' נהרות והוא מנכבדי משליהם ומקדמוניהם — וגם מזה יוכל החוקר להשיג כי המשלים האלה והחכמה הנוסדת עליהם עתקו גם גברו חיל מימי קדם באומתינו כי המשל הזה בצורתו מצאנוהו בס' חכמת בן סירא Ecclesiastico ושם נאמר כי מהחכמה העליונה (הוא עדן המקוב') יוצאים מים חיים כפישון וכחדקל בזמן האביב — וממנה הדעת נובע כנהר פרת בעת הקציר — וממנה הבינה תופיע כגיחון בזמן הבציר. (עיין שם פ' כ"ד)