אם למקרא · דברים · פרק 21 · פסוק 4

אל נחל איתן. כתב המשתדל שכל הקדמונים פירשו נחל מענין ככר ובאמת לא ראיתי כן שהרי בגמ' אין הכרע לא' מהפירושים ונהפוך הוא שאם באנו לדקדק בדבריהם קרוב ונראה שלדעתם נחל כמשמעו, וכן הבין בדבריהם הרמב"ם ז"ל (הלכות רוצח פ"ט) וגם הראב"ד לא השיג עליו — ואנכי לא ידעתי כיצד יוטל הדבר בספק אחר שמצינו בס' עמוס (ה' כ"ד) ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן (ומי יודע אם לא לענין עגלה ערופה כוון הכתוב, וירצה לומר כמו המים שעל שפתם היו דנים משפט מי שלא נודע מי הרגו, ועי"כ היו באים לגלות הרוצח כמו שאמרו בטעם עגלה ערופה, כן תגלה הצדקה כנחל איתן שהיו מגלים בו צדקת ב"ד וישראל באומרם ידינו לא שפכו וגו' כפר וגו', ולא יראה זר בעיניך שיתכוון הנביא במליצותיו למנהגי האומה ויעשה מהם משל שהרי כיוצא בו מצינו רבים, ומהם משל האירוסין והכריתות בין הקב"ה וישראל) — ועוד כתוב אתה הובשת נהרות איתן, ובמה נדחק בעל בוצר עוללות בזה הכתוב שפירש "אתה הובשת את הנהרות לאיתן לארץ תקיף וחזק" ולא מצינו מליצה כזאת בכל המקרא, וטען עוד ממ"ש לא יעבד בו ולא יזרע כפי' רז"ל שהוא מצות ל"ת, ורצה להוכיח מזה שנחל זה הוא ככר ואין זו ראיה כי נוכל לפרש אשר לא יעבד בו ולא יזרע שאינו מקום ראוי לזריעה ולעבודה אם ייבש הנחל, ואם יזרע או יעבוד עובר על ל"ת, או יהיה הפירוש על שפת הנחל מזה ומזה, גם נסתייע מהרמב"ם במ"נ, ולא זכר הרמב"ם עצמו ביד החזקה שהבין בנחל זה נחל של מים — ונראה לי להסמיך על פירושנו זה בנחל איתן קצת ממליצות התורה והנביאים, הלא מצינו במשה שאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם, את העגל, לקחתי ואשרוף אותו וגו' ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר, ולדעתי הרי זה כדוגמת מעשה עגלה ערופה שבאה לכפר על הדם שנשפך — ואין לומר שלא היתה שום כוונה בהשלכת העפר אל הנחל רק לבערו מן העולם שהרי הוא אומר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל — ובנביאים הוא אומר ותשליך במצולות ים כל חטאתם, הרי זו מליצה שיריית מקבלת ואולי גם לקוחה ממנהג עריפת העגלה ורחיצת הידים על הנחל כאלו העון מסתלק מהידים ונטבע במצולות ים, וזו דעת רבים מהאחרונים — ואלו לא היה אלא ספק, קרוב יותר להבין נחל כמשמעו כמו שכללו בזה האחרונים כלל (עיין גיזיניוס נחל) ולי נראה עוד ראיה שכדברי כן הוא שכן דרך ליחס אל הנהרות המושכים תארים חצובים ממלות עתיקות ומליצות שיריות כמו איתן, ואלו על איזה קרקע שיהיה, מה טעם להשתמש בתאר איתן שאינו מהלשון המורגל? ואלו היה המקום ראוי היינו מוכיחים שכל הקרבנות כלם היו על המים — ושיתין יוכיחו — ויותר מבואר מה שמצינו בצפור מצורע השחוטה אל כלי חרש על מים חיים — ואחר משה רבינו, כן נהגו הבאים אחריו, שכן נאמר ויצא את האשרה מבית ה' מחוץ לירושלים אל נחל קדרון וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך את עפרה על קבר בני העם, והרי זה מעשה דומה למקצת לעגלה ערופה ולשרפת העגל.

והנה כתבנו למעלה כי כל הקרבנות היו על המים ושיתין יוכיחו, וכבר כתבתי בקורות האיסיני אשר לי שבזה נדמו ישראל במנהגם לחשובי הגוים שהיו מזבחותיהם מיוסדות על באר של מים והיו אומרים שדרך אותו באר נבלעו מימי המבול, וראה פליאה נשגבה ששתים אלה מצינו ג"כ בדברי רבותינו על מי המבול ראה מהרש"א סוכה פ' החליל ועל מימי בראשית עיין מדרש רות נ"ט ע"ב מה עשה הקב"ה נטל כמין צרור של חרש וחקק בו שמו של ע"ב אותיות והשליך לתוך המים ועמדו מיד ונשתככו ובאיזה מקום עמדו? בציון דכתיב מציון מכלל יופי, ודרך אגב נעיר על זכרון שם ע"ב כדברי רבותינו ונמצא ג"כ במדרש רבה, שלא כמי שכתב שלא נמצא בספרי הקדמונים.