אם למקרא · בראשית · פרק 36 · פסוק 39

הדר ושם עירו וגו'. פרשה זו נתנה מקום למינים לרדות, ולא אמרו בלבם כי אחר היות רוח ה' נוססת במרע"ה, יתכן שהשמיענו למרחוק מה יהיה באחרית הימים גם אחר מותו, ובזה נוכל לפרש שהדר או הדר היה המלך האחרון לאדום עד שהלך יואב וכבש אותם והרג הזכרים, ואולי הוא אדר או הדר הנזכר בס' מלכים שברח מפני דוד בעלות יואב שר הצבא, הוא הדר שלפנינו והוא מלך אחר כל מלכי אדום עד שמלך מלך לבני ישראל, ואין הכוונה בזה עד מלוך שאול או דוד, רק רצונו עד שמלך באדום מלך מופקד בישראל כששלח מלך יהודה פקיד או נציב לכלכל את אדום, שהיתה כבושה תחתיו, וכן בסוף מלכים א' אין מלך באדום נצב מלך, ופי' רד"ק שלא היה להם מלך מאומתם אלא הנצב שהיה שולח מלך יהודה הוא היה מולך עליהם, וכן (מלכים ב' ג') כתוב שיהורם ויהושפט הלכו עם מלך אדום, והוא היה ישראלי שלוח מאת מלכי יהודה ובזה מתבאר ביאור נכון, אומרו לפני מלך מלך לבני ישראל שהיה לו לומר על בני ישראל או בבני ישראל כמ"ש וימלוך באדום, אלא רצונו לפני לפני מלוך באדום, מלך בפקודת או בשליחות בני ישראל, וכן הוא אומר, כי ראיתי בבניו לי מלך, כלומר מלך שימלוך בשליחותי ותחת ידי, וכנראה שמשה אדוננו גלה מה שעתיד להיות, ואל תתמה על עוצם דקדוק השמות, כי גם ישעיה כמה מאות שנים לפני כרש, קראו בשם זה, ולחסרון האמונה בנבואה, מי שהכחיש היות פסוקים אלה למרע"ה, כיחש ג"כ שתהיה נבואת כרש מיוחסת לישעיה.