אם למקרא · בראשית · פרק 25 · פסוק 19

ואלה תולדת. אפשר שהוא כמו ואלה מאורעות יצחק, כמו כי לא תדע מה ילד יום, והוסיף, אברהם הוליד את יצחק, כי תחלת המאורעות כלם, היא הלידה, וספר כאן מי הולידו, ואע"פי שכבר כ"ז אמור למעלה מהענין, דע שכן דרך התורה במקומות הרבה אע"פי שאין בהם מן הצורך, ואין דעתי מהטעם שכתבו, כי תפסה התורה בזה במנהג הקדמונים כלם, והביאו לדוגמא אומירוס היווני, כי תורה אלהית נשגבה מכל מום קבוע או עובר, רק משני טעמים נכבדים ואלה הם — הא' שכן דרך כל כותב, וביותר אם רוח ה' מפעמו להביט מרחוק אל כל הימים הבאים עד סוף כל הדורות, ומיראתו שמא ברבות הימים ובהשתנות העתים, ובתוקף הגליות והצרות יאבד חלק מהתורה, הוא משתדל לכפול הדברים ולשנות ולשלש מרוב חשקו שלא יאבד כל זכר למו, כי כל דבריו לדורות נכתבו ולא לשעה נכתבו, ועוד טעם ב' והוא כי מצינו חז"ל חלוקים בדבר, מהם אומרים תורה חתומה נתנה, ומהם אומרים פרשיות פרשיות נתנה, ולדעת האומר פרשיות נתנה הוא כמעט מן הצורך לכפול הדברים, והכותב נמשך בטבע לשנות ולשלש כפעם בפעם אשר יוסיף איזה דבר על המסופר כבר, וכל זה ע"פ הפשט, אמנם לא יחדל במאמר האלהי כוונה נסתרת ע"פ הרמז או הסוד ככל אשר הורונו חז"ל. — ומהמון הזה, הכפל הבא אחריו והוא זר ממנו במ"ש בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו', וכל זה כבר השמיענו ודברי רש"י ע"ד דרש הם, וכן אומרו בסוף הפרשה, אחי רבקה אם יעקב ועשו, וכתב רש"י לא ידעתי מה בא ללמדנו, (ישמע החכם לוצאטו שכתב בויכוח שלא היה (לרש"י) דבר נעלם ממנו !)

ואלה תולדת יצחק וגו'. ראיתי בב"ר פ' ס"ג אברם נק' אברהם וכו'. יצחק נק' אברהם וכו', יעקב נק' ישראל וכו' יצחק נק' ישראל וכו', אברהם נק' ישראל מילתא עמיקתא היא ומושב בני ישראל, ע"כ, בא המדרש הזה להעיר על דבר אמת שגם רמב"ן ז"ל האריך בו, ר"ל שכל מאורעות ג' האבות כלם דומים זה לזה בפנות גדולות ועצומות, עד שטעו בזה אחרוני החוקרים שבזמננו ואמרו שספורים שונים היו קודם מרע"ה, זה מיחס מקרה אחד לאברהם, וזה ליצחק, וזה ליעקב, ומשה אסף וקבץ כלם גם יחד כאחד הריקים, חלילה, מבלי השקפה לתכלית אמת, ומה שיורה בצדק כי לכוונה זו, הביטו במאמר שלפנינו, אמרם דרך כלל, כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ואמרו שזיו איקונים של יצחק דומה לאברהם, ושל יוסף דומה ליעקב, ואמרו ראויה היתה רבקה להעמיד י"ב שבטים — ולא בין האבות הראשונים בלבד, אבל הרחיבו הדמיון הלז לבניהם אחריהם באחרית הימים, ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכל זה כוונו רבותינו באמרם שהאבות נקראו אברהם, ונקראו ישראל, כלומר שהשתתפות השם הוא סימן לשתוף המאורעות הקורות אותם, רק לדעת מה טעם נדמו זה לזה, ואיך ישוו בשיעוריהן ברובי הדברים שאירעו להם למטוב ועד רע — הוא הדבר התלוי באמונות הקבלה, להיות שלשת האבות כלם קשורים ומתיחסים זה לזה, ולא תשלם מציאות כל אחד ואחד אם לא בהתיחס ובהתחבר שלשתם גם יחד, ולהעיר לכוונה זו הנסתרת הכמוסה במאמר הלז המעיד על השתתפות השם, חתם ואמר מלתא עמיקתא היא דין — ומבלעדי זה יעמדו לנגדנו לעמוד ברזל ולחומת נחשת הדמיונות המתמיהות באמת שבין שלשת האבות, ונפול אל הפח טמנו לנו המחדשים גזרותיהם נגד כתבי הקדש, כאשר הערנו למעלה, וזו אחת מהראיות שבכיוצא מאלה הפנות — הַנָס מפני אמונות הקבלה, יפול אל הפחת באין מנוס — ולדעתי שגו ברואה מפרשי המדרש הזה כשהבינו במליצה זו הגדולה והנוראה אשר לא נשמע כמוה, רק לעתים רחוקים, תאר והפלגה לעומק הראיה שהביא, והוא הפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו, כלומר שהפסוק הזה עמוק עמוק מי ימצאנו להוכיח שאברהם נקרא ישראל, וכל דובר בצדק ירגיש בחולשת הפירוש הזה ובחוסר דקדוקו, אם מפני שלא נפלאת ולא רחוקה הבנת הכתוב בהתיחסו לתחילת מציאות האומה מימות אברהם, וחשבון השנים וסדר זמנים יכריחנו, ואם מפני שלא דברו כזאת גם לכל הראיות שהביאו קודם לכן מהכתובים, עם היותם בלתי מבוררים כזה ויותר מזה, שלהוכיח כי יצחק נקרא אברהם אמר ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם, ופסיק לקרא בסכינא חריפא, וכן יצחק נקרא ישראל דכתיב ואלה שמות בני ישראל, וגם זה לאו בפירושא אתמר אלא מכללא, ר"ל ממה שבכלל הבאים גם יעקב בעצמו וקרא לכלם בני ישראל, אתה שומע שגם יצחק נקרא ישראל — ולמה לא הוסיף באלה מלתא עמיקתא היא דין? — כי לא נופלים הם מהבא אחר זה, רק על אברהם שנק' ישראל אמר מלתא עמיקתא היא דין — אין זה רק שרצה להעיר אזן על הכוונה הנסתרת בהשתתפות השמות האלה הנראים זרים ובלתי מוכרחים מהכתוב, ואם נכונים הם לא נדע טעמם, על כן חתם ואמר מלתא עמיקתא היא דין -והוא אחד מהמקומות המורים באצבע ללמוד הנסתרות אצל חז"ל, ועיין מה שכתבתי על ונשאתני ממצרים ומאמרם ז"ל דברים בגו.