אם למקרא · שמות · פרק 20 · פסוק 1

אנכי ה' אלהיך. כתבתי במקומות רבים שקצת מליצות או מנהגים דומים ללשון ומנהגי מצרים וכן הורונו רבותינו כשאמרו ברכה (ילקוט ח"א פ' ע"ד) א״ר נחמיה מהו אנכי, לשון מצרי הוא, משל למלך ב"ו שנשבה בנו ועשה ימים רבים אצל השבאים, לבש אביו נקמה וכו' ובא להסיח עם בנו כלשונם של שבאים, כך וכו' אנכי אנוך. — וכן נתאמת היום אמות גמור ע״פ לשון כת הקופטי שהיא שריד לשון מצרים הקדמון, ועל פי כתובות הנמצאות בקירות ובאבנים, עיין גיזיניוס אנכי Lexicon Hebr — Chald. vox ומצאתי גם כן שבלשון צינדי Zend (והוא פרסי קדמון) אומרים אינוכי במקום אנכי Creuzer Symbolique ed. Paris I. 331. — וראה שלא נשאר דבר ממה שנתחכמו האחרונים שלא ידעו ממנו קדמונינו, ר״ל דרישת לשון הקדש על פי לשונות זולתה, ומהם נראה וכן נעשה.

אנכי ה' אלהיך. רבים שאלו למה לא נאמר אנכי וגו' אשר בראתי שמים וארץ, והרבה תשובות נאמרו בדבר, וראיתי להח' לוצאטו משתדל. 20 שהשיב שאין מדרך תורתנו לצוות על האמונה. — ואלו אמר שאין דרך תורה שבכתב, החרשתי, אלא שגם בזה היה ראוי לבאר שאין כלל זה אמתי אלא בדברים שאין להם מבוא לא בספורי התורה ולא במעשה, אך במה שנוגע לזה או לזה, התורה תודיע האמונה הרצויה, ולהיות שבריאת שמים וארץ הוא התחלת כל ספור, נזכרה בס' בראשית, וכמו שנזכרה שם כן היה ראוי שיזכרנה פה, ולדעתי הטעם הנכון כי להיות שהתורה מורשה קהלת יעקב ואינה חובה לכל בני האדם, על כן תאר עצמו ב"ה באלהי ישראל שהוציאנו מארץ מצרים שהיא בריאת ישראל, כי אותה אנו מבקשים, ולא בריאת העולם שהוא דבר השוה לגוי וליהודי.

וראה עד היכן הגיעה אצל האחרונים האלה הדעה הזרה הזאת, ר"ל שאין התורה מקפדת על האמונות אם לא ביחס תועלת הקבוץ המדיני, שהח' לוצאטו מלאו לבו לשאול את עצמו (שם ד"ך) ואמנם למה הקפיד הב"ה כ"כ על אמונת יחודו, ומה אכפת לו אם נעביד זולתו, וכי עבודת אלילים גורמת הפסד הקבוץ המדיני? ע״כ. ולולי שמלא דף אחד מפה לפה להורות כי באמת מע״ז נמשך הפסד הקבוץ המדיני, לא מצאנו ידינו ורגלינו לאסור עבודה זרה ! כאלו, האמת והשקר, והטוב והרע, אינם ספונים מצד עצמם לאהוב או לשנוא אם לא מצד התולדה הנמשכת, הטובה היא אם רעה ! עשו תורה אלהית כאלו היא מקח וממכר שלא יועיל אם לא ביחס בצע כסף הנמשך ממנו, או לפחות עשו תורת ה' לחיי נצח, כאלו היא מחקי הפוליציא העשויה ליום אתמול כי יעבור שכל מגמתה שמירת הקבוץ והשלום החיצוני בין אדם לחבירו ! ובאמת היא נשגבה גם מהחכמה המדותיית Etica כי החכמה המדותיית לא תשקיף כ"א על אלה החיים ימי שנותינו שבעים או שמונים שנה, ותורה אלהיה לטובתינו ולהנאתינו לדור דורים בכל מצב, ועול, ומציאות, שנהיה כי עוד כל ימי היותינו. — ומי יתן יחרישי ממוסר הבלים זה ותהי להם לחכמה!