אם למקרא · שמות · פרק 25 · פסוק 4

תולעת שני. רב"ע במס' נגעים וכלאים פירש צמר צבוע בגוון קרימיז, וכן פי' רש"י, וכן רמב"ם בפירוש המשניות, רק בס' היד הל' פרה אדומה פ״ג הוסיף, והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר, הדומים לגרעיני החרובים, והם כמו האוג, ותולעת כמו יתוש שככל אחד מהם, ובפירוש הר״ש פ״ו משנה, ג' דמסכת כלים אוג הוא פרי אדום כדתנן פ״ק דמעשרות, האוג והתותים משיאדימו, אילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת, והוא כמין זרע קנבוס. — והנראה מדברי רמב"ם שתולעת שני הרא הקושיניליא. — ור״ס גאון הזכירו ראב״ע פי' גם הוא קרימיז, והבגד עצמו פירש ראב"ע ולא הוציאו ממש מפשט הכתוב, כי תולעת שני פירושו לדעתו שצבע הקרימיזי בלעז. — ואונקלוס (שמות כ״ה ודברים י״ז) תרגם צבע זהורי, ועדיין לא שמענו מהו זהורי, רק ביומא ד' מצינו קשר לשון של זהורית בראש שעיר וכו', ופי' רב״ע צמר צבוע אדום ולא ידענו עדיין אם זהורית שם הצמר והגוון מכללא אתמר, או זהורית הוא הצבע והצמר מכללא אתמר, ואם נפשך לומר ששניהם (הצמר והגוון אדום) רמוזים כשם זהורית, תמיה על עצמך שהרי אנקלוס תרגם וצבע זהורי, ואם הכל בכלל זהורי או זהורית לא היל״ל וצבע זהורי רק זהורי סתם, גם לומר שאנקלוס רצה בזהורי הצמר קשה לשמוע, שא״כ מה הלשון אומרה וצבע הצמר. — והנראה לרעת רש״י שאין לשון שני יורה על צמר כדעת רב"ע שהרי פי' בספר ישעיה א' אם יהיו חטאיכם כשנים, כתומים לפני כאודם שנים אלבישם כשלג, ואם אין שני אלא לשון צמר, היכן הרמז לאדמימות? וההתנגדות בין שני לשלג חלף הלך. — ואם בויקרא י"ד פירש לשון של צמר צבוע זהורית לא שיהיה ענין הצמר רמוז בלשון שני התולעת, רק פירש רש"י שהיה עשוי מצמר. — ובספרי זוטא תולעת, השני שבתולעת, רבי שמעון אמר משונה שבתולעת, הרי לדעתם שאין תולעת שני אלא התולעת עצמו, ולדעתי בין שיאמר תולעת שני או שני תולעת, או שני בלבד, או תולע בלבד, ירמוז לצמר צבוע בגוון אדום קרימיז, ומתחלה לא היה שם זה מורה כי אם על התולעת שממנו צובעים וחזר להורות על הבגד שהיה באותו גוון, וכן מצינו בשם תכלת ובשם ארגמן שאין שניהם מורים רק מין ממיני הצבעים, וחזרו להורות גם על הדבר שהיו נוהגים לצבוע באותו הצבע, וכן מפורש בס' יחזקאל שש ברקמה ממצרים היה מפרשך תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך, ואין לשון מכסך כופל על הצבע, ומהמנהג לצבוע הבגדים נקראו על שם הגוון עצמו תכלת וארגמן ותולעת שני, והוצרכנו לקבלת רבותינו לדעת מאיזה בגד יהיו עשויים.

שש. דעת רבותינו שהוא הפשתים, וראיתי מולים וערלים שעמדו על זה ונטו להאמין שיהיה הנודע אצלו בשם קוטון או צמר גפן Champol. Univ. Pitt. L' Egypte p. 192. וראיתי בשרשים לגיזיניוס Thesaurus שכתב בשרש שוש שהוראתו הזהר ולבנונית Albidinis. Splendoris ומזה שש (Marbre). גם שש (פשתן) לעוצם הלבנונית, ובשם אחר בוץ הוא הביסוס Byssus לקדמונים, אולי גם הוא כבייץ' בלשון ערבי לבן, ובשם אחר חור חורי מלשון חוור.— ואומר אני כי אולי בד כמו בוץ, כי כן קורים הישמעאלים בייץ' (כדלת במבטא).

[השמטה: ותכלת וארגמן. עיין מה שכתבתי על הוראת השמות האלה, וכיצד באו לרמוז בדבור אחד על הגוון והחומר, ורק לפי פירושינו זה הראוי להרחיב גם לתכלת יאות לנו הכתוב (שמות ל"ה) לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן בתילעת השני ובשש כי אלו אין הכוונה פה בשם תכלת רק לצבע היטב אשר סייע עצמו ממנו החכם יוסף הלוי במגיד שנה ז' ט'. 14 כי יקשה אומרו בתכלת ובארגמן כאלו הם גופים וחומרים שונים, ובאמת גם תכלת גם ארגמן משמשים להורות על הגוון ועל החומר הנצבע בדבור אחד, אלא שאיני מוכרח שיהיה צמר גפן כדברי החכם יוסף הלוי שם, רק מין ממיני הצמרים הראוי להצבע בצבע תכלת כפי אשר ידעוהו הבקיאים באותו זמן, ואל זה ירמוז באומרו מלא אותם חכמת לב לעשות וגו' בתכלת ובארגמן כלומר הראוי לתכלת לתכלת הראוי לארגמן לארגמן, וכן לתולעת שני.]