אם למקרא · שמות · פרק 13 · פסוק 13

וכל פטר חמור תפדה בשה. ראיתי לרא"בע שנתן טעם שלא היו לאבותינו בהמות טמאות רק החמורים- ואין זה מחק התורה ליחד הצווי כפי המקרה הנכחי, ואם לא היו להם רק חמורים, מי יודע אם לא יהיו לבניהם אחריהם משאר בהמות טמאות, ואם כן הוא, למה בשאר דברים הוזכרו שורך וחמורך וכל בהמתך, וכדברי רא"בע כתב ג"כ רמב"ם בספר המורה ח"ג 49 — ומתקרב לפירושם הטעם השני לר' אליעזר בבכורות א' דאיתא התם, אמר רבי חנינא שאלית את ר"א בבית מותבא רבא מה נשתנו פטר חמורים, מפטרי סוסים וגמלים, אמר לי גזרת הכתוב היא, ועוד דסייעו את ישראל בשעה שיצאו ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו תשעים חמורים לובים (Libj) טעונים בכסף וזהב של מצרים — ואיך שיהיה, מטעם המצוה, לא נוכל להתעלם ששני קרבנות נראים בתורתינו מקבילים זה לזה, ונצמדים זה עם זה — הא' הוא פדיון פטר חמור או עריפתו שהוא כדמות קרבן מבהמה טמאה במקדש, והאחר הוא העגלה הערופה בנחל שהוא כדמות קרבן מבהמה טהורה חוץ למקדש, — וזה לי ימים ושנים שעלה על דעתי לומר כי מהחק הזה שהוציא החמור מכלל הבהמות הטמאות, נולד הטעות המפורסם אצל היונים והרומיים, שישראל היו עובדים ראש החמור כמו שזכרו מזה -. -. Jos. adv. — ll. 7.- Tacito hist. V. 6.- Diod. Sic. XXXIV והעד שפלוטארקו עומד בתוך, בין האמת והשקר, ומורה באצבע כיצד נעתקו מהאחד אל שכנגדו, והוא גם כן כולל עניינים נבדלים זה מזה, ועירוב פרשיות שנו בו, שהרי כתב, שהיהודים מכבדים אותו לזכר עולם שבהיותם במדבר החמורים גלו להם מקור מים חיים לרוות צמאונם:- גם זאת היתה להם לדעתי לזקני אומתינו כפי אשר סופר מהם במגילה לשנות לתלמי המלך תחת וירכיבם על החמור — ולכתוב נושא בני אדם — ורש"י ז"ל פירש שלא יאמר, לא היה סוס למרע"ה וכו' ופירושו קשה לשמוע. וכבר הקיף עליו חבילות של תשובות הרב אלגאזי בס' גופי הלכות קי"ז ע"א וע"ב, והנראה לי שהיה טעמם שלא לתת מקום למינים לרדות ולומר אכן נודע הדבר למי הם עובדים, לחמור, שהוא הביא גואלם למצרים, ויהיה זה מעין מה שבדה מלבו פלוטארקו על שמצאו החמורים מעיינות נכבדי מים.