אם למקרא · שמות · פרק 25 · פסוק 30

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. חכמי הקבלה ע"ה הורונו סוד הבירור ומצאו להם רמז בכתוב וינצלו את מצרים ולא ידעו מאז שדברים יתאמתו בדקדוק גמיר, כפי מה שנודע מעבודות המצריים, והוא שהשופט הגדול שבהם היה נושא על חיקו אבן ספיר, וחקוק עליה דמות האמת, ואולי ממנהג המצרים לישא אותה השופט על לבו, נשאר בלשוננו זכר בשם משפט כמו חשן המשפט, משפט האורים אף על פי שאין לאורים ותומים מבוא בדבר המשפט כלל. — ויתכן ג״כ שיהיה פירוש כמשפט האורים כמנהג האורים ואופני שאלתם כמו מה יהיה משפט הנער ומעשהו (ובמלכים ב') וידבר אליהם מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם, אלא שבהרבה מקומית נזכר שם משפט על האורים ותומים, ואיך יפורש על פי זה חשן המשפט? על פן הנכון לדעתי לפרשו במה שידענו מכיוצא באלה המליציה אצל האוראקולי או האיבות, והוא שהאוראקולו אשר כאיפיו Ephese היה קדש לתימיס אליל המשפט, וכתב קלאוויר Clavier. Des Oracles p.99. שהיה נקרא על שם תימיס כי הגדת העתידות איננה כי אם גלוי חקי ומשפטי המזל Destin או הגזרה, המתגלים על ידי האובות או הוברי שמים, על כן היו נקראים תימיס Themis או Themistes על שם המשפט, ונגזר מזה פעל Themistire שהוראתו הגדת העתידות גם הגדת המשפט בין בעלי דינים ע״כ, ואם כן יתכן שגם אצלנו יקראו האורים והתומים על שם המשפט האלהי המתגלה על ידם וז"א ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו כלומר המשפט שישפטו האורים בדבר הנשאל, באמור עלה או לא תעלה וכיוצא מהתשובות המכריעות הספק שבלב השואל לאחד מהצדדים.

אורים ותומים. לא ביאר הכתוב מה הם, וזה אחד מהמקראות הקוראים בקול רעש גדול, כי אנו צריכים לקבלה ולמסורת, כי עליה סמך משה רבינו ע״ה כשכתב, ולא פירש איזה פנות גדולות באמונה ובמעשה כי אם ברמיזה, וכאיש המדבר אל מי שיודע מה שהוא שח, וכבר כתבנו על זה בשם כרובים, ועמדנו על דבריו של הח' רי'גיו ומה שהוציא גם הוא משתיקה זו (אפילו שלא הוציא מהם כי אם פת סובין) — וכתב Marsham שמהאורים, וגם מהכרובים אנו לומדים שכבר היו נוהגים באומה, ועל כן לא פירש מה המה אלה, כי ידועים היו, ודבריו נכונים במקצת, רק העקר שהתורה שבכתב תסמוך על המסורת, כי הכתוב איננו רק חלק מהמסורת.