אם למקרא · שמות · פרק 16 · פסוק 15

מן הוא. חז"ל אמרו שהיו טועמים במן כל מיני טעמים, ואמרו עוד, לחם אבירים, לחם שמ"הש אוכלים אותו, ובשניהם מצינו סיוע בספר אחד קדמון באומתינו ואם הוא מהגנוזים לא יפול מדבריו ארצה, והוא ספר חכמת שלמה שזכר גם רמ"בן בהקדמתו וז"ל הספר ההוא, היינו רעבים, ואתה נתת לעמך לחם המלאכים ומהשמים המטרת לחם מתוקן מבלי טורח ועמל, ובו כל טעם ערב ומתוק לחיך, כי המן משתנה היה כפי תאות האוכל לכל טעם אשר היה חפץ (וגם בספר עזרא הרביעי מהגנוזים, קרא למן, לחם של מלאכי השרת, וראה כמה קדמה דעת זו באומתינו הגם שלא מצאנוה רק בספרי החכמים) ושתים זו שמענו רבוי הטעמים, וכנוי להם מ"הש כמו שכנוהו חז"ל — והכנוי הזה לכל דובר אמת בלבבו כבר חתום הוא באוצרות דוד המלך באומרו לחם אבירים אכל איש — ומלבד כל הראיות המוכיחות כי אבירים עניינו כאן מלאכים, הנה הוראה זו תגלה ותראה מהתנגדות אבירים עם איש שאין לה ביאור מבלעדי המונח שזכרנו-ואם תסתכל יפה כבר דלגנו בפסע אחד מדלתי בית הפשט הגמור למפתן בית הקבלה כפי מה שנודע בחכמה ההיא מענין המן ומהתגשמות השפע העליון-ואין פה בין הפשט הגמור, לסוד הגמור, אפילו כמלא נימא.