אם למקרא · בראשית · פרק 15 · פסוק 17

אשר עבר בין הגזרים. אחד מהמציירים הקדמונים דיטי מאי קאנדיא (Ditti) צייר אגאמיגון שר שרים לחיל יון בבואם לצור העיר הגדולה טרוייא (בזמן שלמה הע"ה, או קרוב לו) מחלק וחוצה לב' בתרים הבהמה שהיה רוצה להקריב, ונותן זה כנגד זה ועובר בין הבתרים האלה — ועוד מצוייר כמעשים האלה בברית אשר כרתו ביניהם שרי יון עם שרי טרוייא-ראה לאוור Lavaur קורות האלילים, Storia della Favola 157. וכל זה ממה שיורה, כי מנהג קדום הוא בין הגוים הקדמונים ותתבאר היטב מליצת התורה לכל הבא במסורת הברית עם חברו שיאמר עליו כרת ברית כי באמת ברית היו כורתים בפועל כמו שראינו, ולא הבהמות בלבד, אבל היה מנהג בשנים קדמוניות לכרות איזה דבר לשנים ולעבור בין בתריו, לאות ברית כמו שעשה א"א ע"ה במעמד בין הבתרים, ותנור עשן ולפיד אש שעבר בין הגזרים, הכל רומז לכבוד כי הוא הכורת ברית עם א"א, וכן הוא אומר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו כי זה אות חותך שבאו במסורת הברית, ועוד מצאתי שבארץ יון כל הרוצה לבוא עם אחר בברית לוקח לוח אחד וחותכו לשנים, וכל א' נוטלהחצי ומשמרו לעדות, והיו קוראים אותו סימבול Symbole והטעם כי הוא אות לחברתם, ומזה נולד שכל דבר המקיים החברה או תנאיה, היה נקרא גם כן סימבול, ומזה לדעתי ארון הברית, ומי יודע, אולי נגזר ברית מן וברא אותן בחרבותיהן לשון כריתה — ועוד מצינו שבארץ יון הקטיגור והחייב היו כורתים הבהמה לשנים והיו מקבלים על עצמם כל מין אלה וקללה אם ישבעו לשקר p. 736. — Anacarsis p. 308.. ואפרס Demostene in Aristar (Efrem Siro) הנוצרי שהיה חי בדורות ראשונים לחשבונם, כתב שבזמנו עדיין היה המנהג הזה נוהג בין הכשדים, ובלשון יוני ובלשון רומיי נשאר זכר לזה המנהג שכן קורים לכריתת הברית כבלשון עברי, ע"ש הכריתה, שבלשון יוני יאמרו אורקייא טימניין, ובלשון לאטין פירוס Phoedus שעניינו ג"כ כריתה. Faedus — ferire