אם למקרא · שמות · פרק 15 · פסוק 17

מקדש ה' כוננו ידך. לדעתי בשם מקדש יכלול עיר הקדש ירושלם, וגם המקדש עצמו — וכבר ביארתי בפ' ומלכי צדק מלך שלם, שירושלם היתה ידועה באותו זמן, לעיר קדושה ומקום העבודה הרצויה, ואליה יאות שם מקדש — ולרוב הפירושים כשאמרו במשנה במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה, כוונתם בשם מקדש לכל עיר ירושלם, ועיין (בכורים ב') — ולדעתי זוהי הבנת הכתוב ג"כ ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, ועד היום הישמעאלים קורים אותה אל קודס — והביאני לזה הפירוש אומרו תביאמו ותטעמו וגו' שאם הכוונה על המקדש בלבד כיצד יאמר עליו תביאמו ותטעמו וגו', ונקראת ג"כ ירושלים הר הקדש כמ"ש נוה צדק הר הקדש — וכן מי יגור באהלך וגו' בהר קדשך.

[השמטה: מקדש ה' כוננו ידיך. עיין מ"ש במקומו, ועתה אני רואה בידידיה הוא פילון שכתב בפשיטות שהמקדש הוא העיר הקדושה, (חיי משה בספר ג' דכ"ך ד' אנקינא. 1861) וכן נשאר הלשון שגור בפי חכמינו כמו שמצאתי בס' הרקמה לר"י אבן ג'נאח ד"ט, וזה שאמרתי שהוא מורכב על דעת המדקדק שהיה בבית המקדש (ירושלים) — עוד כתוב אחר מעיד כי קדש סתם היו אומרים העבריים על ירושלים כמו שהערביים אומרים קודס, והוא מ"ש בתהלים ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, ושני חלקי הכתוב כפולים הם כדרך כמה מקראות ונמצא שמה שקרא ציון בחלק הב' קרא קדש סתם בחלק ראשון — וכגון זה מצינו בארץ סיריא כאשר יעיד לוקיאנוס עיר שהיו קוראים לה הקדושה או קדש ואלה דבריו "בארץ סיריא לא רחוק מנהר פרת שם עיר נקראת קדש או קדושה כי היא קדושה לאליל יונון האשורית (יונון היא מהאלילים הנקבות המשמשות בטומאה מה שמשמשת בחכמה הקדושה מלכות שמים או ירושלים של מעלה, או כמו שיאמרו המקובלים מלכות דטומאה וגם זה מההסכמות הנוראות בישראל (כפי חכמת הקבלה) ובאדם, כי גם למלכות יקראו ירושלים וציון וירושלים של מטה אליה רומזת כמאמר רבותינו ירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה) והיא הנקראת ייראפולי שכן הוראת שם זה בלשון יון העיר הקדושה.]