אם למקרא · במדבר · פרק 13 · פסוק 16

ויקרא משה להושע בן נון. כתב רשב"ם שנקרא בבית אביו הושע ומשה כשנעשה משרתו קראו יהושע, שכך היה מנהגם כמו ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ודניאל נקרא בלטשצר, ואין זו ראיה כי פרעה לא היה מדבר לשון עברי גם היה מאמונה אחרת, וכן נבוכדנצאר, רק העקר ששנוי זה כעין שנוי שמות האבות אברם אברהם שרי שרה וכיוצא — גם נראה קרוב כדברי רבותינו שבאותה שעה נקרא כן דרך תפלה, או שינצל מעצת מרגלים או והוא נכון אצלי יותר שינצל מסכנת הדרך הגדולה לכל מי שבא לרגל את הארץ, שאם לא כן למה המתין עד עכשיו לספר שנוי שמו, ועל פי דברי רבותינו יבוא על נכון שמתחלה נקרא תמיד בשם יהושע על שם העתיד, רק כשבא לספר ענין שלוח המרגלים שעל ידי זה נשתנה שמו, קראו הושע כשבא למנותו אצל אחרים והוסיף ויקרא וגו' כלומר כאן נשתנה שמו ונק' יהושע — והנה רשב"ם עצמו כתב בסמוך שענין כלב שנשתטח על קבורת אבות ונתפלל שינצל מעצת מרגלים נראה פשט ואם כן למה יפלא שמשה יתפלל על יהושע — ועל ענין כלב, נראה בלתי ספק כדברי רבותינו שהרי כתוב ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו, וביהושע מצאנו שנתן לכלב את חברון כדכתיב ואת שדה העיר וכו' נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו — ורשב"ם לא זכר רק הכתובים האלה ולא זכר עוד אחרים המבוארים יותר מזה, ואגב נעיר על כל הפרשה ההיא הנכבדת ויאמר אליו כלב בן יפונה הקניזי אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' אל משה איש האלהים על אודותי ועל אודותיך בקדש ברנע ואין ספר שהכוונה על הכתוב (במדבר י"ד) אם אתם תבוא אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון — בן ארבעים שנה בשלוח משה עבד ה' אותי וגו' ואחי אשר עלו עמי המסו את לב העם ואנכי מלאתי אחרי ה' אלהי (יראה פה הרואה מליצות לקוחות בצורתן ותבניתן מספור התורה כמו שכתוב אחינו המסו את לבבינו וגו', ועל כלב עצמו נאמר שם יען אשר מלא אחדי ה', והשואת לשון זה גם אחרים שיבואו בסמוך עדים נאמנים, כי מיום דבר כלב אלה הדברים אל יהושע כבר היתה תורת משה כתובה בשלמות חקיה וספוריה כאשר הם לפנינו היום) וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם כי מלאת אחרי ה' אלהי, (הן הן מליצות התורה עצמן ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי ה', וגם פה התולדה היוצאת כעין שלמעלה) ועתה הנה החיה ה' אותי כאשר דבר וגו' ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דבר ה' ביום ההוא, כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם וערים גדולות בצורות, אולי ה' אותי והורשתים כאשר דבר ה', (ונעיר פה הערות יקרות, א' השתוות המליצה עם מליצות התורה כנזכר למעלה, והוא אומרו ערים גדולות ובצורות מאד וגו' בני ענקים וגו' — ב' אומרו תנה לי את ההר הזה אשר דבר ה' ביום ההוא, ואין ספק (כאשר נוכיח עוד) כי על חברון ומגרשיה ידבר, וכן בסי' כ"א היא חברון בהר יהודה, ואם כן עין רואה כי לדעת כלב כשאמר הוא ית' ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וגו' הכוונה על חברון, ועל כן בא בטענה אצל יהושע ועתה (כלומר בכחי זה ובהבטחה זו) תנה לי את ההר הזה, ובאמת, אם אין הדבר כן כל שאלות כלב ותשובתו ומתנתו של יהושע אין להן שחר כי אם לא על חברון בפרט הכוונה מה צורך לשאלה ולמה יגרע כלב מכל ישראל, שלא ליטול נחלה בארץ? ובפירוש הוסיף ואמר ההר הזה אשר דבר ה', הרי שפירש דברי ה' שזכר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה על חברון בפרט, ועוד ראיה שעל חברון ידבר אומרו כי ענקים שם — והיכן מצינו ענקים אם לא בחברון כמ"ש ויבוא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק, ומי זה יסתפק עוד בקבלת אבותינו שהלך כלב לבדו עד חברון אחר אומרו בכתוב שלפנינו ההר הזה וגו' כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם וערים גדולות בצורות וגו', ואם כלם הלכו לחברון ויהושע בכללם מי לא ישתומם ויפלא בקוראו אתה שמעת ! אתה ראית, מבעי ליה למימר, כי יהושע בכלל המרגלים היה, רק מוכרח לומר כי יהושע לא הלך כדרך שאר מרגלים שלא הלכו לחברון, וכלב לבדו הוא שהלך, ובחזרתו אצל חביריו ספר להם כל מה שראה ונמצא שבמה שנוגע לחברון, יהושע וחבריו שמעו רק לא ראו, ועל כן יפה אמר לו כלב ליהושע אתה שמעת ואמר עוד והורשתים (לענקים) כאשר דבר ה', והיכן דבר אם לא בפסוק ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, הרי שפירש כלב הבטחה זו על חברון בפרט, ואם מוכרח הדבר מצד שאלתו של כלב גם מעשיו של יהושע יוכיחו שכתוב ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפונה לנחלה על כן היתה חברון וגו' יען אשר מלא אחרי ה' אלהי ישראל, הרי מפורש שהיות לכלב חברון היא יען אשר מלא, ואם כן כשמצינו בתורה ולו אתן את הארץ וגו' יען אשר מלא, על חברון ידבר, שאם על א"י בכלל מאי רבותיה דכלב יותר מכל ישראל? ובס' יהושע סי' ט"ו כתוב ולכלב בן יפונה נתן חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע את קרית ארבע וגו' היא חברון, הרי מפורש שנתינת חברון אל יהושע היתה על פי ה', ואמר ליהושע, ולא למשה כי ליהושע נמסרה מצוה זו לקיימה בעברו את הירדן.

[השמטה: ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ואפשר שרצה משה להעיר כי הוא מעותד לגדולה, וכן מצאנו בארץ מצרים שהיו המלכים נקראים בשם אחר כשמתחילים במלכותם Orcurti Catal. rag. Torino. vol. l. p. 37.]