אם למקרא · במדבר · פרק 12 · פסוק 7

[השמטה: בכל ביתי נאמן הוא. לכל הפירושים שיוכלו ליאמר על מליצה זו, אין ספק כי אין הדבר כפשוטו והמשל הוא כאדם שהוא נאמן אצל חבירו ויוצא ונכנס שלא ברשות וזה על דרך מליצת רבותינו הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר, ומשני צדדים מליצה יקרה היא זו לעיני כל משכיל, מצדה האחת הלא היא אוחזת בעקב מליצות אחרות אחריה רעותיה שגורות אצל רבותינו ז"ל להורות על המעלה הרוחנית השכלית הנשגת לחשובי החכמים והצדיקים, כמו יצא בשלום ונכנס בשלום, הא דעיילי בבר הא דלא עייל בלא בר וכו', ובזהר אמרו על המומחה בסתרי תורה דעאל ונפק — ובגמרא אמר רשב"י על עצמו ועל כיוצא בו ראיתי בני עליה והם מועטים וכיוצא באלה רבות, ואם באנו לעמוד כל הצורך על כל אחד מאלו ולארוג זו בזו וזו בזו יארך הדרוש, ומצדה השנית יפיץ אור על מליצת התורה ועל אחיותיה אצל רז"ל מה שנמצא כתוב על מצבות מצרים הקדמונים, כאשר ישימו בפי המת או קרוביו תחנה לאוסיריס Osiris או לאליל אחר — וככה יאמרו — תחנה או עבודת לאמון — רה — מושיע העולמים אדון האלהים, לך תכרע כל ברך, חי בצדקה אמון-רא מלך האלהים נא תתן לצאת ולבא בבית המלכות על אֹני נוֹם גם רוחב הלב לעבד הנאמן וכו' V. Orcurti Catal. illust. vol. l. p. 68. n°. 5. הבט ג"כ וראה מליצת רוחב לב המקבלת למליצת התורה קוצר רוח ובדברי הנביאים מצינו כיוצא בו ופחד ורחב לבבך, ועיין כל האמור בענין בספרי טעם לש"ד על דברת נשמה יתירה ותרוה צמאונך — ועל הכל לא יסית הקורא דעתו מהתחנה לצאת ולבוא בבית המלכות לרמוז על אושר הנפש והתענוג הרוחני, ויש מליצה אחרת נספחת אליה פעמים רבות וגם היא יקרת הערך והוא כשיוסיפו אחר היציאה והביאה שנפש המת תשאוף רוח חצות הלילה וכל אדם יחזה לאלפי רבבה בס' הזהר כי רוח חצות הלילה הוא הסימן להכנס הקב"ה לטייל בג"ע עם הצדיקים כמ"ש בפלגות ליליא נשיב רוחא מסטר צפון וקב"ה עייל לאשתעשעא עם צדקייא בגנתא דעדן, וגם זה מן המתמיהין שחצות הלילה Mezzanotte בלשונינו האיטלקי הוא כנוי לצפון כמו שחצות היום, הוא כנוי לדרום. Mezzogiorno]