אם למקרא · ויקרא · פרק 16 · פסוק 4

כתנת בד קדש וגו'. יש מהחוקרים שגמגמו על היות בד הידוע אצלינו פשתן, ומהראיות לקבלת רבותינו ז"ל הוא מנהג המצרים שהיו מלבישים כהניהם בגדי פשתים עד שהסופרים הקדמונים יקראו אותם Linigeri ובכל אלה הדמוים עם מנהגי מצרים אל תתמה על החפץ, ותפוס בידיך תמיד כלל המקובלים בענין הבירור, והוא קשר של קיימא קושר ומצמיד החכמה והאמונה אחת אל אחת ועושה שלום במרומם.

[השמטה: כתנת בד קדש. שיהיו הבגדים מעין השירות ומורים עליו מצאנו גם אצל קדמוני הגוים וזה לאות כי לא שגו רבותינו כשנתנו בבגדי הכהנים סימנים ורמזים והעד כי משוררי יון הקדמונים Rhapsodes כשהיו משוררים שירי אומירוס הנק' Odyssee היו לובשים בגד תכלת לרמוז כי בם יגידו ויספרו מסעות אוליסי דרך אניה בלב ים הדומה לתכלת, וכשהיו משוררי שירי lliades היו לובשים לבוש אדום, ומדוע אדום ללבושם? לרמוז כי שם יסופר על שפיכות דמים לרוב מאד — ומזה הענין כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף כן ינהג ה' את וגו', וגם והיה יחזקאל לכם למופת, וכן בהושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, ואולי מזה והשקיתה את הרכבים יין שצוה ה' ית' לירמיהו למען יראו ישראל ויקחו מוסר המשקים את הנזירים יין ועל הנביאים מצוים לא תנבאו, ועיין מה שכתבתי בזה Storia degli Esseni ועיין עוד מ"ש בספר להוכיח ממנהגי כהני מצרים כי בד פשתן הוא כדברי רבותינו והוא Lin והנה מצאנו בישעיה ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי הרי כי חור הוא הפשתן וקרוב מאד שיקראו הגדולים והחשובים חורים מהמנהג ללבוש לבנים ופשתים כדרך שיקראו Linigeri אצל הגוים — ומזה חור בנה של מרים אולי הוא שם מצרי (כפנחס) או מתורגם מהמצרי וענינו הנכון והחשוב — ויש מי שכתב שאתינא העיר הגדולה בארץ יון נקראת כך בלשון המצרים הבאים שם ראשונה כידוע על שם הפשתן שהיו חשוביהם לובשים ונקראים על שמו כמ"ש חטובות אטון מצרים, והנה נודע כי גם האליל המשגיח על אטינא נקרא אטיניא Athenea והיא אליל נקבה ועיקר שרשה בקדושה במלכות ככל אחיותיה מצריות צידוניות הודיות וכו' ומה מאד נפלא ביודענו כי הפשתן רומז למלכות. — וקרוב לענין זה מה שמצאנו לרבותינו במקומות הרבה דורשים שמות התנ"ך ומוציאים מהוראתם הפשטית לעשות מהם רמז וסימן בעלמא — ובאמת אם נרדה לראות איה שרשי המנהג הזה נמצא כי הוא אחוז במליצות התורה וברמיזותיה המבוארות תכלית הביאור, הנה אין ספק כי נקראת שנת החמשים יובל על שם קרן היובל שתוקעים בה, אבל אין ספק מצד אחר כי הוסב שם יובל להורות על דבר התשובה והחזרה איש אל נחלתו, עיין כל מה שכתבתי בארוכה על שם זה, וחז"ל לא עשו כי אם הרחבה לפירוש זה כשאמרו על השופר הנתקע בר"ה שפרו לפני מעשיכם, ואמרו פרי עץ הדר זה הקב"ה וכו' וכיוצא באלה הרבה ועל כלם נראה כמוזר אומרם להוי איניש רגיל למחזי בריש שתא קרא, תמרי, וכו' וכו' וכלם בעבור שמותם המורים על מה שאנו מבקשים, ומי יאמין לשמועתינו אם נאמר כי אין זה רק מנהג הנביאים המדברים ברוח הקדש! והיה לאות על ידך כי רוח אלהים קדושים אחד בלי שנוי הוא יהגה בגרונם של הנביאים והחכמים פה אחד. — הלא זה הדבר אשר צוה ה' לירמיה (סי' י"ט א' ) כה אמר ה' הלך וקנית בקבוק יוצר חרש וגו' ויצאת אל גיא בן הנם וגו' ואמרת וגו' יען אשר עזבוני וגו' לכן הנה ימים באים וגו' ובקותי את עצת יהודה וירושלים. — מבואר נגלה כי לקיחת הבקבוק לא לתכלית אחר זולת להגשים לעיני השומעים פעולת הבקיקה הנרמזת בשם ההוא, ודבר ה' בפי רש"י אמת שכתב ובקותי ורוקנתי לשון בוקה ומבוקה ועל שם בקבוק שהוא מדבר בו — ולא בצד זה בלבד נדמה רמז זה לרמזי רבותינו אבל זרות אחר שאנו מרגישים בזה נמצא בזה כי הלא יתחמץ לבב אנוש בראותו כי אין קרא לשון קריעה ולא תמר לשון תמות וכליון, ובכל זאת לא נמנעו לתלות שני הענינים האלה בשני השמות הרחוקים מהם כמטחוי קשת וכזאת וכזאת קרה בדרשת ירמיהו, מי זה יאמר שבקבוק מלשון בקיקה עד שיתלה בו ובקותי את עצת יהודה — לא כן נתן לך השכל השלם רק כי בקבוק נקרא על שם הקול המשמיע כששופך המים או היין מפיו שעושה בק-בק, ובכל זאת תלה בשם זה ירמיהו הנביא פעולת הבקיקה הגם כי אין לה בתוצאות השם שרש וענף, ודוגמת זה מצינו בעמוס (ח') שראה כלוב קיץ ומה ענין קיץ לקץ? ובכל זאת עשה ממנו רמז ודוגמא ומשל לביאת הקץ המיועד באומרו מה אתה רואה עמוס? וכו', בא הקץ וכו' הרי שתלה הקץ בקיץ. — ובאמת משונה ביאה זו מהבקבוק שהרי קיץ קרוב ונראה שנראה על שם הקץ כי הוא קץ השנה וסופה ובהפך חרף ענינו תחלה לשון בימי חרפי, (ועיין מ"ש בס' טעם לש"ד על דבר התחלת השנה בתשרי) ודומה לזה הוא המקל שקד שראה ירמיהו ובא עליו הביאור כי שוקד אני על דברי לעשותו, הרי שתלה השקידה והמהירות ברמז גשמי בפרי השקדים כמו שתלו רבותינו כל הרמזים הנזכרים בקרא ותמרי וכו' וכו' וגם פה לא סר הנביא מעיקר שם שקד כמו שלא סר בכלוב קיץ כי קרוב מאד שנקראו שקדים בשם זה כי באמת ממהרים הם לחנוט יותר משאר פירות, ונמצא כי ענין המהירות כמוס בפנימיות שם זה לא יסור ממנו.

ובכל אלה וכיוצא באלה, גם נביאינו גם חכמינו לא זזו ממנהגי מצרים וזה לעד כי אין זה חדוש אצלם רק מבית אמם למדוהו ומחדר הורתם וחוט אחד מתוח והולך ממשה רבינו עד התלמוד, וזה כי ידענו מכתיבת מצרים הקדמונית המחוברת מצורות ב"ח וצמחים וכו' וכו' הנקראת Hierogliphique שהיו מציירים ד"מ דמות עין להורות על המעשה והפעולה, ולמה? בעבור כי עין בלשון מצרי נקרא lri ירי והוא דומה במבטא לפעולה הנקראת בלשונם Eire או lri.
ln vero gli egizj usarono porre per esempio un occhio per indicare il verho FARE perche l' occhio nel dialetto sacro chiamato iri e simile nel suono ad EIRE od IRI fare. (Catal. illust. dei Monum. egiz. del Museo di Torino. p. 19). הביטה וראה כי קרה בל' מצרי הפך מה שקרה בל' ערבי ביחס אל העברי, כי בערבי נשאר פעל קאל (אמר) משם קול (הוצאת הדבור) מה שאין כן בל"הק ובמצרי נשאר השם ירי (עין) על שם פעולת הראייה מה שאין כן בל"הק שאומרים עין (ואם מצאנו עויין הוא לכוונה פרטית) ולו זכרו הכותבים האלה כל הדוגמאות שהבאנו מן הנביאים ומן החכמים היתה האמונה הזאת מתקיימת בידם ביתר שאת, והרי זה אחד מהמקומות שהתנ"ך בא ללמוד ונמצא מלמד — וכן מצאתי כתוב שדמו היונים את הנפש לתולעת הפורחת הנק' פ' ארפ' אללא לא בעבור איזה התיחשות ודמיון שיהיה בינותם, אלא מצד השם בלבד כי שניהם נקראים פסיקי Oreurti Catal. illust. Torino. vol. l. p. 23. ולא כן אנכי עמדי כי הרבה יותר מדאי יש ביניהם קשר והתיחשות גדול כאשר יבין המבין, ודאנטי המשורר הגדול האיטלקי קרא את הנפש Angelica farfalla ודרך כלל כתב החוקר שזכרנו Orcurti במחברתו הנזכרת כי בשתים ישמשו הסימנים הללו בארץ מצרים הא' בדמיון המבטא (ד"מ העין שנקרא lri לרמוז על הפעולה Eiri) — והב' הדמיון במדות ובתארים, ד"מ מקל שקד להורות על המהירות והשקידה, וזה מב' בחינות, מצד המבטא השוה בשניהם וגם מצד המהירות שממהרים השקדים לחנוט קודם כל הפירות וז"ל lo non ignoro ehe molti derivano i simboli dalla somiglianza dei suoni. Ma questo modo di spiegare i simboli non e generale e non esclude il concetto nascosto nella somiglianza delle imagini tanto piu che la medesimezza di suono non potrebhe spiegarsi senza un comune concetto. Catal. illust. vol. ll. p. 9. ויפה אמר שהשקד לא נקרא שקד אלא מסבת מהירותו, והקיץ לא נקרא קיץ אלא מפני שהיא קץ השנה. אלא שעדיין יד החולק נטויה לטעון שמא הדבר להפך — והאמת שלא כל השמות שוים, יש מהם שנגזרו מתאריהם וטבעיהם ויש שהתאר נגזר מהם.]