אם למקרא · שמות · פרק 21 · פסוק 24

עין תחת עין וגו'. רבותינו אמרו תשלומי ממון, וראיתי להרב כ"הו ויקרא כ"ד שהעיר על דבר אמת ויקר להוכיח כדברי המעתיקים ממה שכתוכ והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' שישלם צער רפוי ושבת ובושת, הרי שהוא דבר שבממון, ואין לך לומר שאין זה אלא מכות המתרפאות, אבל נתן בו מום שאינו חוזר כמו שן ועין כן יעשה לו ממש, הרי מכה פצע תחת פצע וחבורה תחת חבורה, והן דברים שחוזרים ומתרפאים, וכל זה חוץ מהראיות השכליות המוכיחות כדברי רכותינו, וא״ת א״כ למה הוציא הכתוב התשלומין בלשון זה עין וגו' אומר אני שבא ללמדנו שכל עונשי הגוף ועונשי הממון כלם נתלים ועומדים. בכלל הזה, דהיינו שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, וזהו המשפט הכללי אשר לאורו ילכו כל מניחי הדתות ואליו יכרעו וישתחוו כל חכמי המדיניות גם בימינו אלה, והתולדה הנמשכת הימנו שעל המחוקקים והדיינים להתקרב כל מה שאפשר למדה זו דהיינו לתת לאיש כדרכיו ממש בכל מה שאפשר, וגם מתולדותיו שאין להטיל על החייב עונש גופני ממנו כמעשהו דהיינו עין וגו' במקום שיש להסתפק שמא יכביד עליו יותר ממה שעשה לחבירו ונצא הלאה מהכלל עין תחת עין. — גם מהטעמים שהביאו התורה להשתמש במליצה זו היא הסכמת נכבדי הגוים בכלל זה גם לפי פשיטותו הגמור, ודע שהחכמים במדיניות אצל רומיים עם הייתם מקבלים עליהם הכלל על פי פשיטו הטילו תנאי בדבר ואמרו שלא היו מוציאים מהחייב האבר שהזיק בו כי אם בהיות הנזק מהרב מלקבל התשלומים תחת אבר המזיק.. Si membrum rupet, ne cum co pacct talio esto. — Aul. Gell lib. XX. 116. XX. Cap. I