אם למקרא · במדבר · פרק 20 · פסוק 8

קח את המטה והקהל את העדה. כל ימי היה לבי מסופק שמא ספור זה ואותו שנזכר בפ' בשלח, מקרה אחד הוא, ונכפל בתורה ספורו כשאר דברים שנשנה זכרונם, והייתי רואה ששמות המקומות שוים הם שכאן כתוב מדבר צין ובפ' בשלח מדבר סין ושם כתוב ויקרא שם המקום מסה ומריבה, וכאן כתוב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' כאלו מעיר כי ספור זה איננו זולת הספור הנודע בשם מי מריבה, ובפ' ברכה אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה, הרי שעשה משני השמות מקום אחד בלבד, והיה קשה בעיני שבפ' בשלח צוה ה' שיכה בצור ויצאו ממנו מים, וכאן ודברתם אל הסלע ואם נאמר שודברתם לאו דוקא והכוונה שיכה בו ועל זה אמר קח את המטה, אם כן מהו חטאו של מרע"ה שהרי כל שאר הפירושים שנאמרו בזה לבאר מה היה חטאו של משה, אין בהם מועיל (וגם החכם שד"ל אחר שתעה אחר פירושים אחרים לא נחה דעתו עד שחזר לדעת רש"י והקדמונים) עד שמצאתי בס' פרשנדתא להחכם אברהם גייגער משם רבי יוסף בכור שור וז"ל קח את המטה לפי הנ"ל זהו מעשה שבויהי בשלח דכתיב ביה והכית בצור ויצאו, אלא שלשם מספר איך פרנס הקדוש ב"ה את ישראל במן ושליו ומים במדבר, ואח"כ כתב כל אחד במקומו, ותדע שאחר זה המעשה ואותו דהתם כתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ובזאת הברכה אומר על זה המעשה שהקפיד הקב"ה על משה ואהרן אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה אלא דמעשה אחד הוא, ואף בכאן כתוב המה מי מריבה, מדבר צין, והתם כתיב ויסעו ממדבר סין ומה שלא פירש כאן, פירש שם שאמר לו הקב"ה להכות בצור וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר כגון פ' מרגלים דכתיב במ"ת שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו ובשלח לך לא פירש. וכן הרבה (פרשנדתא דף.54) וכן במס' שבת בפר"ע רואה אני דברים שיורו שכן היה דעת רבותינו דאיתא שם "והיינו דאמר ריב"ח חמשת שמות יש לו (להר סיני) מדבר צין שנצטוו עליו ישראל, מדבר קדש שנתקדשו בו ישראל".

ומעתה תחול השאלה במה חטא משה אם ברשותו היה להכות? ולדעתי יתכן לומר שחטאו של משה נראה ברור בלשון שנשתמש בו להודיע לעם הוצאת המים מן הסלע שיש במשמעותו ענין ספק אם יוכל להוציא אם לא והוא לשון הנשמע לשני פנים, הא' באומרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, כאדם המגזים לחבירו ואומר לו מה בידי לעשות שאתה שואל ממני מים לשתות וכי יש ביד בן אדם להוציא מים ומהיכן הוציא לכם מים המן הסלע הזה, וכשם שא"א להוציא מים מן הסלע כך א"א שהוציא לכם מים בשום פנים, ויש ג"כ במשמעו שיבחרו להם כפי רצונם איזו סלע שירצו להראות להם כי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר, ואולי אדוננו משה בחר בזה הלשון מיראתו שלא יהיה העם ראוי ולא השעה ראויה לכך ונמצא מתחלל ש"ש והוא ג"כ בסכנה והיה חטאו שלא האמין בהחלט בדבורו ית' שלא ישוב ריקם — כן נראה לי ואם לא יהיה כדעת התורה יהיו דברי למה ולא כלום.