אם למקרא · בראשית · פרק 23 · פסוק 6

נשיא אלהים וגו'. רבותינו אמרו נשיא אתה עלינו, אלהים אתה עלינו, וכבר רמזנו שתחלת עבודת הגוים היתה לאבות ראשונים שקדשום ועשאום אלוה, והודאת ב"ד כמאה עדים, שהרי רבים מחכמי הגוים וכהניהם הראשונים כן האמינו, ועל כלם נשאר לשם ולתפארת שם Evehemere כי הוא היה הראשון לפרסם הדברים, ומזה קברי הגדולים היו להם למקדש ולמקום עבודה בימים קדמונים בארץ יון De Jurieu, Hist. des dogmes etc. 758. ואולי מטעם זה נעלם קבורתו של משה כמ"ש ולא ידע, כי לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיניהם הנקל היה לטעות וליחס לו ע"ה איזה אלהות ועבודה וכמדומה לי שראיתי מי שקדמני בטעם זה. וגם רבים מחכמי הנוצרים השתדלו בדורות שלפנינו להוכיח כי רובי אלהי העמים אינם רק אבות העולם שנשאום למעלה למעלה ויחסו להם האלהות, ומחשוביהם נזכיר Bochart, Banier, Bryant et Hullmann Creuzer Relig. de l' antiq. ed. Paris. vol. l. 130. וראה הדברים בארוכה בזמנינו הפריז על המדה לבאר כל עבודות זרות על פי מונח זה והואואפילו Zoega וזוהי טעות שטעה Gibbon Tome l. chap. lV. שכתב שלא התחיל המנהג לעבוד בני אדם שמתו אלא מאלכסנדרוס ואילך, ולא זכר שהמצרים עשו הרבה ממלכיהם אלוהות, וכן אצל היונים רבים מאלוהותיהם לא היו גם כפי הודאתם כי אם מלכי האדמה על האדמה, וגם רומולוס עשאוהו אלוה אחר מיתתו Tit. Liv. Lib. l. cap. 16. ומגדולי הראיות מה שכתב המשורר הקדמון ליונים איזיור Hesiode v. 134. על יפת Japetus שהוא אחד מאבות האלהים, ואם תסתכל כי יפת הוא ראש היחס ליונים כי מבני יפת הם תראה בזה הסכמה נפלאה לכל האמור. והגם שאין כל חכמי זמנינו מודים בזה, הדברים קרובים מצד עצמם ואין פה מקום להוכיח אמתותם, והתורה ורבותינו מסייעים אותם, ולא נאריך להביא ראיות מהכתוב, זולת הרמז שבא במלת מתים (ויאכלו זבחי מתים) רק בדברי רבותינו מצינו דברים מסכימים, לזה הסכמה גמורה, ומזה אומרם כאן על שם בני חת אלהים אתה עלינו, גם אומרם על יעקב אע"ה שנתיירא שלא יעשוהו אלוה, ואם לא היה מנהגם לעבוד הנבראים וגדולי האומה אחר מיתתם, מה מקום ליראה זאת? — ועוד הורונו להדיא במס' ע"ז כי סראפיס Serapis האליל הידוע, איננו רק יוסף שסר והפיס כל העולם כלו, ואמרו שם על צורת האשה המניקת הנעבדת בארץ מצרים היא איזי Jsis שהיא חוה המניקה את בנה, וחיך יטעם בדבריהם ז"ל הסכמה נפלאה לאמונת המצריים מצד אחד, ולחכמת הקבלה מצד אחר, בזאת החכמה מצאנו שם יוסף מיוחס למדת היסוד אשר נדמה בכל תאריו והתהלכותיו וצביוניו, ומראיתיו לסראפי המצרי כאשר היה לאל ידינו להוכיח בראיות, ועל הבקי למלאות חסרוננו, וכן מצינו בה שם חוה ומניקה מיוחס למדת המלכות אשר תאר לה והדר בכל חוקותיה ומשפטיה לאיזי המצריים ובפרט בבחינת מניקה כי עליה נדברו בתלמוד כפי דעת המקובלים "תנוק יונק משדי אמו" והוא מט"ט הנער היונק, והסתכל שאמר הכתוב, ויקרא את שמה חוה כי היא היתה אם כל חי, והלא אין חוה רק אם המין האנושי לבדו, הרי שהעיר כמעט על רמיזתה בעליונים, ועל החוה העליונה (מלכות) כי היא באמת אם כל חי, והיא ארץ החיים — ועל אלהות האבות שזכרנו לא נעתיר דברים על אחרים זולתי אברהם, ועליו ג"כ לא נעיר רק על דמיון יקר לא נפל ודאי במקרה, והוא שמצינו בארץ הודו, הגדול שבשלשת אלהיהם, נקרא בְרַם Brahm ולא זו בלבד אלא כמו שנשתנה שמו של אברם ונקרא אברהם, כן באמונות ההודיים מבְרַם Brahm נעשה בְרַמַה Brahma בתוספת ה' בסופו, כמו שנתוסף בשמו של א"א — ומה נשגבה הסכמה זו עד להפליא אם נשים לבנו מצד אחד למאמרם ז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, א"ת בהבראם אלא באברהם — וידענו בבירור באמונות ההודיים כי ברם Brahm או ברמה Brahma הוא הבורא — ווישנו Wichnou הוא השומר, וסיווא Siva הוא המכלה — ועוד תראה נפלאות גדולות מאלה אם תדע שכפי חכמי הקבלה, אברהם הוא החסד והוא מדת הרחמים שבה נברא העולם — ודי בזה הערה למען דעת כי דברי רבותינו חזקים כראי מוזק גם בשיחה קלה שלהם.