אם למקרא · בראשית · פרק 31 · פסוק 19

ותגנוב רחל את התרפים. אם הדור אשר עין בעין נראה להם כבוד ה' הולך לפניהם יומם, טעו במדבר ועשו להם עגל מסכה, אין להפלא אם גם רחל אמנו ע"ה חשבה שיהיה רוח ממרום שוכן בתרפים (שהיו לדעת קצת כדמות הכרובים) וגנבה אותם לבעבור ילווה אליהם השר או המלאך ההוא לנחותם הדרך, כי ידענו מהגוים הקדמונים שהיו מאמינים שהרוח או השר השוכן בתוך הצורה ילך גם בעל כרחו אל כל המקום אשר יוליכו שם הצורה ההיא, גם כשיגנבוה או יגזלוה — ועל צורת התרפים ראה מה שכתבתי בפ' בראשית על את הכרובים, ויש מי שכתב שהיו בדמות כלי נחשת יורה שעות היום ותכונת השמים, ואחרים אמרו שהיו צורות שהיו האסטרולוגין עושים בשעות ידועות, ולדעת העובדים היו מדברים, ומצינו לזה סיוע ממ"ש התרפים דברו און, אלא שהנכון הוא כמ"ש הראב"ע שהיו בדמות אנשים, ומעשה מיכל כשנתנה התרפים במטה יעיד על זה, והתרפים בטומאה כמו הכרובים בקדושה אלה אצל הגוים ואלה אצל ישראל וכמו שנאמר התרפים דברו און כן נאמר ודברתי אתך וגו' מבין ב' הכרובים ונקרא מקום משכנם דביר, ועיין רד"ק שופטים ח"י. וצורת התרפים שהיא בראיות צורת אדם, תלמדנו על דוגמתם בישראל והם הכרובים שגם הם היו צורת אדם ועיין עוד לפנים.

את התרפים. התרפים היו דומים לאלילים הנקראים כברים Cabiri וצורתם היתה תשובה אצלם ומסוגלת לפקודת העקרות ע"כ גנבתם רחל לדעת Michaelis Bibel ubersetzung ll. p. 42. ולהם צורת אדם והיו אלהי הבית אצל הראשונים — Creuzer ediz. Paris. vol. ll. 308. ודמות פניהם כדמות האבות והזקנים, דוגמת הנהוג אצל היונים והרומיים לדעת לאיטפוט. Lightfoot ועיין מה שכתבתי ע"פ ואת הכרובים — ולדעת מיכאליס הם קרובים לצורת הסיליני Sileni) — עיין Guignaut. Relig. de l' antiq. lll. 142. (ומה שיש להעיר כי פאוזאניא Pausania כתב שאצל העברים היו מראים קברי הסיליני Sileni — ובפרקי ר"א ילקוט ל"ה ב' מה הן תרפים? שוחטים אדם בכור ומולקים את ראשו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבים על ציץ הזהב שם רוח טומאה ומניחים אותו תחת לשונו, ונותנים אותו בקיר, ומדליקים ומשתחוים לו והוא מדבר עמם. — ויש מי שכתב שתרפים כמו שרפים בחלוף ש' בת' ממנהג הלשון, או לשם. גגאי. — ודעת ראב"ע ומונסטיר שהם טלסמאות. Talismani