אם למקרא · ויקרא · פרק 19 · פסוק 4

אל תפנו אל האלילים. פירש הרב נה"ו אלילים הכפל מן אַל ואלו כן היה ראוי שיאמר אַלַילים ואולי הוא מלשון יללה וצעקה כמו אללי והוא על דרך עצבים שעקרו מל' עצב כמו אידולון בלשון יוני ענין עצב ודאגה, וההפך תרפים לשון רפואה, (עיין הערה י"ז לפירושי ניר לדוד) ואפשר ג"כ שאליל הורכב מן אַל אֵל כמו לא אל שאין בו אלהות, ומצאנו סמך בכתוב הם קנאוני בלא אל וגו'.

[השמטה: על פסוק (ד) אל תפנו אל האלילים. עיין מה שכתבתי על שם אלילים, ואחרי כתבי בא לידי הספר הנכבד ערך מלין להרב החוקר המפורסם שלמה יהודה רפאפורט, ומדי דברו על שם אלל שבמשנה (מן הקיפה ומן האלל) נכנס לחקור שרש המלה העברית, והוא פוסח על שתי ההוראות שזכרנו אם מאל — אל — או מלשון יללה, ועל כן הוסיפו היוד — שש אנכי על אמרותיו כי כוונתי לדעת גדול אלא שלבי לא נכון עמו במה שקירב הוראת אל אל לשם עצבים ובשת, ויותר נראה לקרב שני השמות הללו להוראת יללה שבשם אליל כאשר ירגיש החוקר -ושתים לא זכר שר — דעת הרב נה"ו וגם הסמך היקר לדעתינו שמצאנו בכתוב בפסוק הם קנאוני בלא-אל וגו' ואני אקניאם בלא עם — והכוונה מבוארת ליחס לע"ז שם לא-אל וכנגד זה ליחס אל עובדיה כנוי לא-עם ע"ד לא-עמי לא רוחמה.]

[השמטה: אל האלילים. עיין מ"ש במקומו ובהשמטות — ואולי עוד לכוונה יקרה ועמוקה נקראו כך כי כבר הוכיח בשום שכל הפילוסוף Hist. nat. de la Relig. 29. Hume כי הכפירה בעיקר Atheisme ועבודת האלילים ldolatrie שוים בעקרם טבעם ותכליתם — ונק' א"כ אֵל אַל כי העובדם דומה כמי שאין לו אלוה.]