אם למקרא · במדבר · פרק 22 · פסוק 32

הנה אנכי יצאתי לשטן. זה אחד מהמקומות המעידים כי בימי מרע"ה כבר נודעה אצל אבותינו מציאות מלאך רע או שטן, ולא שנחליט שהמלאך הנראה לבלעם הוא השטן, רק נאמר שמליצה כזו עד ממהר שהשטן כבר היה ידוע אצלם, והעד ל' לשטן כמו והיה ה' למלך, והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, הנה מלך ואלהים ועם מצויים הם, וכשירצה לומר שישוב אחד מלך או עם יאמר שהיה למלך או לעם, כן לא יאמר יצאתי לשטן או לא, שהיה במלאכים שם שטן ידוע ונמצא, וכיוצא בזה כתב הראזנמוללר על דברי ישעיה יחיו מתיך נבלתי יקומון, שהגם שהם ע"ד משל ומליצה מ"מ משם ראיה שהיתה אמונת תחית המתים מפורסמת בישראל, והודה לו הח' לוצאטו (משתדל.20) — רק שניהם לא זכרו שהראשון שהעיר על זה הוא הנוצרי טירטולליאנו Tertullien דפוס פאריס 211.

[השמטה: הנה אנכי יצאתי לשטן. עיין מה שכתבתי שם ועיין כל האמור בפרשה, ובהערותי אלה על שעיר עזאזל, ותראה ברור כי שגו ברואה האומרים כי לא ידעו ישראל ממציאות מלאך רע או שטן עד גלות בבל, וחוץ מראיות אלה וגם אחרות מאליפות מרובבות, מצאתי טענה חזקה נגד האומרים כן, אצל הנוצרי Bergier. Diet. de Theol. vol. lV. p. 56. והוא כי לא היה כדור ההוא לפניו או לאחריו שישמרו ישראל בכל עוז, מלהדמות לגויי הארצית במעשיהם ובאמונותיהם ואיך אם כן נאמין שיזייפו תורתם ואמונתם בעת ובעונה ההיא בדברים העומדים ברומו של עולם? — והנה חוץ מזה ראיתי כי טוב להעיר על טענה נכבדת העולה על רוחי זה לי שנים רבות, ואחר, מצאתיה בספרי זולתי והוא שאם באנו ליחס למקור בבלי אשורי או פרסי כל דבר אשר ידמה אליהם כאשר כזאת שגו קצת חוקרים, נצא הלאה מגבול האמת והצדק הברור גם לדעתם ונבוא ליחס אל מקור זה רבים מהענינים הנמצאים גם בתורת משה ובזה כבר יצאנו ממטרת הכוונה ובא המופת והכחיש את עצמו כי יוכיח למעלה מאשר רצו בו, ובזה יאות השבח והתהלה להחוקר RENAN אשר העיר על זה ראשונה, יקשר דבריו הקורא על לוח לבו, ויזכרם בכל מקום אשר ימצא המאמר השגור בפי האחרונים לאמר, דבר זו נובע ממקור פרסי וכו' ובב' מקומות ראיתיו בזה מודה על האמת — הא' בקורות לשונות בני שם. llistoire des lang. semitiques. vol. l. p. 471 שם אזיל ומודה פי אמונת הד' נהרות (אשר בספרי הפרסיים) לה דמיון מפליא עם ספורי התורה La theoric des quatre fleuves presente une etonnante conformite avee la Genese. ובשגם הולך ומסתפק שמא היהודים למדוה מהפרסיים (ונמצא בזה מקעקע ג"כ כל בורת תורת משה גם היא) בכל זאת במקום אחר שלח ידו על המקצוע הרב הזה ושם נכוחות ידבר עמנו כאלו האמת עצמו יהגה בגרוני Qu' on y reflechisse d' ailleurs, la consideration que je com bats (celle tiree de le Demonologie contre l' antiquite du livre de Job) a ce moment amenerait a placer la redaction du livre de Job a l' epoque des Achememdes puisque ce n' est que vers ce temps que les doctrine de Zoroastre exercerent sur les Hebreux une inlfuence bien caracterisee. Or la composition du livre de job devient a un age aussi moderne vraiment inexplicable. Le livre de Job. p. XXXlX. ועוד אני רואה דמאי דמספקא ליה בספרו קירות לשונות בני שם אם ספור ד' נהרות לקוח אם לא ממקור פרסי, מאן ימאן בכל כחו ובכל כוונתו בספרו הכי נכבד De l' origine du langage. p. 229. e segg. בדברים יקרים ומחוורים וראוים להעלותם על ספר במשבצות הערות (בין שורותים יצהירו לפני הקורא) וז"ל שם Le second chapitre de la Genese nous presence une geographic traditionelle qui n' a aucun lien avee la geographie ordinaire des Hebreux et qui offre au contraire des RESSEMBLANCES ETONANTES avee le systeme des Traeiens. (גם זו עדות יקרה יחיש המאמין מלהוציא ממנה למוד נכבד והוא שלא על פי ידיעות העברים ומצבם בפרטות נכתבה תור' משה כאשר היה ראוי אם מעשה ידי אדם היא) ואחר שהאריך בהשערות על ביאור שמות הנהרות ולמי אלה לפנינו יתיחסו, הוסיף Dira-t'on que les traditions hebraiques dont nous venous de parler sont un emprunt fait a celle de l' Avesta? Cela est bien dificile a soutenir n' est (פרסיות). car l' influence des idees avesteennes sensible chez les Juifs qu' a partir de leur sujetion aux princes Achemenides. Avant cetle epoque la religion de Zoroastre n' avait fait aucune apparition importante hors de la Baetriane. Or il est impossible de placer la derniere redaetion des premieres chapitres de la Cenese apres la captivite למדנו מזה כי הגם שהדמיון בין ספור פ' גן עדן, לספורי הפרסיים נכון וברור ושריר וקיים — לא נוכל בשום אופן להוציא הראשון מהשני — ואם כן מי יתן ונדע מי הרשה אותם כשימצאו בזמן מאוחר דבר בספרינו דומה למה שנמצא בספרי הפרסיים, לומר שמשם יצא ראשונה ובא אצלנו.

וגם זו מן התוכחות. — כי לא יאומן שנביאי ה' העומדים על המשמר, לבלתי בוא איש זר לשלוח ידו בקדשי שמים, המקנאים תכלית הקנאה לשמור מצות ה' ברה ותמימה כנתינתה מסיני, הצועקים מרה נגד ההולכים אחר הבלי הגוים ויהבלו, יצאו הם בעצמם בראש כלם לחבק חק נכריה וסמל הקנאה המקנא ישאו בחקם בכתף יסבלוהו, ויניחו המסכה צרה בבית ה'! האין זה מנגד לכל חקי השכל והטבע האנושי? ומה יענו החוקרים החפשיים ביום שידובר בם כזאת וכזאת? — דברי רוח, כאשר העתיק אהובינו החכם הגדול שלמה מונק מפאריז Melanges de philosophic Juive et Arabe. p. 464. שכתב שנעתקו הדברים מדת פרס לדתינו על ידי השווי והדמיון Affnite שבין שתי הדתות, ואני אומר אחת מהנה לא נעדרה. — או הדעת והאמונה שהובאה אל הקדש פנימה לה שרש ותחלה בדת ישראל וא"כ איפה חבריך פרס? ואם הוא פרסי, אם כן אין לו שייכות ומבוא בדת ישראל ואיזה דרך יעבור לבוא עדינו? היאמרו שלא יחסר שווי או דמיון בין ב' הדתות באיזה צד אחר, ובא זה ונעשה סרסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות? אם כן הוא צא ופרנס לנו כיצד יבואו אל הקדש אמונות שאין להם שרש וענף בדת ישראל, ואם להם שרש מה, וכבר נטעו גם שורשו אצלנו, מי הוא זה יחליט שכאשר גדלו ועשו פרי, לא הארץ גדלה, ולא השמים אשר על ראשם ולא הכח הפנימי והחיצוני המוטבע בהם, אבל כח זר ומוזר ורוח הנושב מארץ צפון? אמנם לא יטעה האומר אם יאמר כי בבחינת המשל והצורה אמת נכון הדבר שהנביאים בחרו להם כטוב בעיניהם כפי הדברים החיצונים והפועלים על חושיהם ועל דמיונם, אשר לפרס לפרס, ואשר לבבל לבבל, ובלבד תוך גבול זה בסימניו ובמצריו נוכל להודות בצד מה לדעות האחרונים.

וכשבאנו לידי מדה זו לא נפלאת ולא רחוקה ההבנה אל הקורא כי הקבלה ואמונות התורה תורה אחת ומשפט אחד לשניהם, באשר תלכנה אלה, גם היא תלך, מקרה אחד לשניהם, כי מוציאי דבת הקבלה רעה לומר שתולדותיה ומכורותיה באהלי קדר או בפרס או ביון או במצרים, בחוזק היד יכריחם השכל הנאמן, וחרב ההגיון הנוקמת נקמת הקבלה תרדוף תשיג ולא תתנם השב רוחם עד יודו ויאמרו שאם צדקו במשפט זה, צדקו ג"כ האומרים שהתחיה והמלאכים וההשארות מן הגוים עוע"ז באו לנו, כי לא נזכר מהם בתורה דבר ברור (ואם נזכר, בטח אני אומר כי לקבלה שם ושארית בתורה למעלה מהם עשר ידות כי רמיזותיה רבו בכמות ואיכות והיא הנותנת נשמה למצות עליה ורוח למליצות ההולכים בה) וצדקו ג"כ האומרים כי משה ההר הגדול כתלמיד כופף ראשו כאגמון ללמוד וללמד לשמר ולעשות ככל אשר יורו אותו הכהנים החרטומים והאשפים — ומי הביא את אלה לתחלת כפירתם? חסרון האמונה בדת מקובלת בישראל המושכת והולכת על פני הדורות פעם נגלית פעם נסתרת ברצוא ושוב כמראה הבזק, ומהעדר אמונה זו כשראו שנזכרה ראשונה אמונה או מנהג שלא ידעו שחרם ולא דברו עליו כותבי הקדש אשר מלפנים, והתנכר אצלם הסירו ממנו סימני האחוה, ומשכו את ערלתו למען כחש מקורו הישראלי ומה נולד מזה? שלא בלבד קבלת רבותינו נמבזה ונמס אותה החרימו, אבל גם הדברים שמצאו בספרי הנביאים אשר אין להם שרש בתורת משה תלו אותם במנהגי הגוים, וגם אתה כאחד מהם צר לי עליך אחי החכם שלמה מונק שכתבת על הצום ועל נסוך המים שבמצפה Nous trouvons des pratiques religieuses etrangeres au Mosaisme par exemple le JEUNE et les libationes d EAU dans la Grande assemblee de Maspa. Munk. Palestine. p. 415. ואני אומר וכי זו בלבד יש לנו בנביאים שלא נזכרה בתורה או נתבאר ג"כ הפכו? לא זכרה התורה בשום מקום שקיום התנאי או הממכר היה על ידי שליפת המנעל ובכל זאת בכח אמיץ קורא ומכריז הכתוב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל, ואם לא היה הכתוב מעיד שזאת לפנים בישראל ולא מן הגוים למדוהו היה הקורא טועה ואומר כדברי החכם הנז' שגם זה יולד על ברכי המצרים או הכנענים, וממה שנתברר לנו ע"י פסוק זה וכיוצא בו כי יש מנהגים שעם שלא הוזכרו בתורה ממעי ישראל יצאו, שוב אין מקום לייחס מנהגים או דעות אחרות כיוצא באלה אל מעין נרפש ומקור משחת. — וכן לא נזכר בתורה שהאח או האחות הנולדות בגיותה של אשה תהיה מותרת לאחד מאחיה ובכל זאת הוא הדבר הנלמד מבלי ערעור או פקפוק ממעשה דתמר שאמרה לאמנון שידבר אל המלך והוא לא ימנעה ממנו? ותנחומין של הבל היתה מנחמתו אלו אין האמת כדברי רבותינו שהיא מותרת לו (עיין רמב"ם ה' מלכים פ' ח'), וממעשה זה ומדבריה של תמר נוכל ללמוד עוד כי צדקה הקבלה האומרת שגר מותר באחותו.

ואחר שבא לידינו שם שטן לא נשלחהו עד אם נעיר עליו דברים ראוים להשמע, והוא כי בכתיבת מצרים הקדמונית יתארוהו בצורת חמור או איזה ב"ח אחר ואצלו יציירו אבן להורות על המבטא כי היא נק' שׂט בלשונם. Oreurti Catal. rag. Torino. vol. l. p. 34 ושתים יראה הקורא ובלבבו יבין, האחת כי מצאנו פעל סתת בלשון רבותינו על תקון האבנים כמו מסתת אבנים, והב' כי אבן אצלם א' משמותיו של יצ"הר ואצל המקובלים שם משמות הסט"א הנק' אבן נגף וצור מכשול, ופן תאמר בלבבך כי לרמוז על המבטא בלבד נתנו האבן אצל תארי שׂט או שטן במצרים לא לְמַשֵל ולרמוז בה שום דבר על דברת שט — לא כן כי הקשר אמיץ בינותם, שמע נא דברי חכם בקי בחכמת מצרים בכתיבתה ולשונה ll determinativo e ad un tempo fo- (לרמז ומשל) o simbolico (סימן המבטא) netico ומוסיף בה דברים יקרים במאד מאד להבין מתוכם כיצד הנוטריקון והדרש המוציא המלה חוץ ממחיצת הפשט תלוי בזרועות עולם המה כותבי הקדש ע"ה ובראשם משה אדוננו שמן הסתם לא זז ממנהג כותבי זמנו, והרי זה מקצוע גדול ואבן שתיה שמה ישבו כסאות למשפט שתיהן כאחת לקיום כשבת אחים גם יחד, הא' החקירה החפשית שבחפשיות הנותנת חלק בראש למצרים בכתיבות הקדש — והחכמה התורנית בכל קצותיה נתיבותיה ודרכיה. מה נעמו אמרי חכם. שמע נא אם צדקתי אם לא E qui appunto a loro ingegno i jerogrammati nel ricercare segni fonetici che oltre all' analogia del (סי' המבטא ר"ל תיבות ואותיות). suono avessero anche una relazione d' idea ובא המשל וביאר הענין Cosi sulle lapidi di Rosetta il nome dei fu scritto eon יון Greci HECINN rispondente all' ebraico un segno iniziale che simboleggia la parte settensono espresse (האין זה נוטריקון בצורתו) trionale e le due NN dalla corba che ha il suono di SIGNORE onde nel medesimo tempo che serivevano fonetieamente il nome dei Greei, li indicavano come signori del Nord. Orcurti lbid. p. 35.

ואם תסתכל כי רבותינו לא למדו מהמצרים וגם לא הלכו שם ואולי בזמנם כבר פסק המנהג לכתוב כזה, תראה כי אלה הדרכים והמדות שדרשו בהם את התורה עדים נאמנים כי לא ממוצא אחר יצאו אם לא ממוצא הקבלה הקדמונית הנולדת ברחם אחד עם התורה שבכתב שנתנה ליוצאי מצרים, ובחון ותראה כי גם ההקש והג"ש דין אחד לשניהם עם כל האמור.

והנה Set שׂט המצרים הוא דבר אחד עם טיפון Typhon שלהם, וכבר ראינו (פ' כי שרית עם אלהים וגו') כי הוא אחי אוסיריס כמו שעשו אחיו של יעקב, והראוי להעיר כי מתחלה לא היה Set או שטן אצל המצרים מלאך רע רק היה שר הכליון, וההפסד והמלחמה, כמו שבחכמת הקבלה הוא אחוז במדת הגבורה שהוא הדין הקדוש, והיו עובדים אותו כדרך שהיו עובדים לכל אלהיהם וזה נמשך עד המשפחה הי"ט דהיינו אחר יציאתם של ישראל ממצרים, ומה נאוו ע"פי האמור דברי התורה בשעיר עזאזל ונמצא מבואר כדעת המקובלים שאין העבודה חלילה לשום שר או מלאך רע, רק למדת הדין המכונה בשם זה רק איננה נפרדת ממנו ית' והוא הוא — כי כמו שבמצרים היה באותה שעה Set או Typhon בכלל אלילי הטוב הנעבדים, כן בקדושת ישראל היה עזאזל שם לבחינת הדין התלויה בו ית' ואינה נפרדת ממנו, ובא שם עזאזל מעז כה דומה לשם גבורה שנתארה בו מד"הד כפי חכמת הקבלה.]