אם למקרא · בראשית · פרק 3 · פסוק 22

וחי לעולם. ראב"ע בספר תהלים פ"ט כתב כל עולם בכל המקרא הוא זמן ע"כ. ואפשר כי פעמים עולם יורה על זמן בלי קצבא ויהיה כמו כל המשך הזמן ופעמים יורה על זמן מוגבל, ובזה יפורשו הפסוקים שבאה בהם מלת עולם בהוראות שונות, ופעמים שיוסיפו מעולם ועד עולם להורות על זמן בלי תכלית, ולכוונה זו התקינו לאומרו להוציא מלב המינים שאומרים אין עולם אלא אחד כלומר המציאות ההווה עתה ואין מציאות אחר זולתו אחר המות כמו שאמרו משקלקלו המינים התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם (ברכות פ' ט') ונראה שתקנה זו. במטבע הברכות דוקא, שהרי כבר בספר תהלים מצינו מן העולם ועד העולם ומזמן דוד היו מזכירים ב' עולמות ובפרק הרואה פירש רש"י התקינו עזרא וסיעתו, ובמ"א פירש הוא ז"ל שזכרו ב' עולמות לומר שעו"הז מכין לעו"הב והוא כפרוזדור לטרקלין, והטעם שנשתמשו קדמונינו בשם עולם להורות על הנצחיות לא שהיו חושבים שהעולם לא יפסד אלא שהיו רואים כל היצורים חולפים ונפסדים זולתי העולם קיים, על כן יורו בו ההתמדה בלי קצבה, והטעם כל זמן שתעמוד הבריאה כמו שאמרו על ימי עמידת האיש פרטי, עולם כמו וישב שם עד עולם ואצלי נהפוך הוא כי במלת עולם נוכל למצוא רמז לאמונת החדוש אם נניח שהוא נגזר מן עלם וטעמו הבחרות כמו ימי עלומיו, הנה העלמה.