אם למקרא · במדבר · פרק 6 · פסוק 23

דבר אל אהרן וגו'. שני דברים למדנו בנוסח ברכת נהנים, האחד שאין מדרך התורה להניח שמירת המצות לרצון הפרטים כאשר יעלה על רוחם, רק להגביל תנאי וסדרי עשייתן בכל פרטיהן ודקדוקיהן, שאלולי כן לא היה צורך לבאר כיצד יברכו את ישראל ובאיזה סדר ובאיזה מלות והיה די שיצוה לברכם, ואם בשאר מצות לא מצינו כתוב פרטיהן ודקדוקיהן מכאן ראיה שנמסרו למשה ולמדם לישראל בעל פה — והלמוד השני שאין הדבור האמוניי בתפלה או ברכה נעדר מכל סגולה, שאם לא כן לא היה נותן התורה ב"ה טורח להגביל ולבחור בקצת מליצות יותר ממליצות אחרות והיה מניח לכהנים לברך כפי העת והמקום, והצורך הנכחי.

[השמטה: כה תברכו וגו'. לא שמענו בביאור רק שיברכו את ישראל ולא ידענו אם ישאו את כפיהם ויחלקו אצבעותיהם, והנה הראשון למדנו ממליצה יקרה והיא מה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, רק תנועה פרטית לאצבעות לא ידענו רק מקדמוניות מצרים, (וזאת תהיה לעדות כמה יקרו אלה החקירות לבוא עד תכלית כוונת התורה ואמות תושבע"פ) וזה כי מצאי צורת אליל עומד והמלך כורע ומשתחוה לפניו והאליל מברך אותו, ומרים ידו וזוקף שתי אצבעותיו בלבד והאחרים כפופים, וגם אמנם כי אין זה האופן שאנו נוהגים בו בכל זאת עדות היא זו לכל באי עולם כי תנועת האצבעות והידים היו בימי משה ובמקומו, מזומנים ומיוחדים בענין הברכות Rev. Brittan. Mars. 1865. p. 135. ודע כי אין כל הדעות שוות בענין אופן חלוק האצבעות, ויש מהן קרובות יותר אל מה שראינו בתנועת מצבות מצרים, ואעתיק לשון המרדכי (בהערות בינתים) וז"ל: כתב ראבי"ה ומה שהכהנים פותחים אצבעותיהם דבר זה לא מצינו אלא דדרשנים אמרו טעם אמור מלא וא"ו, קח אותה וא"ו ושים אותה בתוך כה ויהיה כוה לשון חלוק, (דרשה זו מעין דוגמת האסמכתא שעליה נתיסדה הלכה במספר ההזאות שבע פעמים, עיין כל מה שכתבתי בארוכה פ' פנחס מלבד חטאת הכפורים, וזה גם זה נובע ממקור המנהג הקדום אשר שרשיו אחדים במנהגי מצרים ואחר זמן נשכח מן הלב ונשאר תלוי ברפיון עד שהסמיכוהו אל הכתוב) ובשבולי הלקט כתוב שפתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם כאלו הם מתחלחלים (כל קורא ירגיש בחולשת טעם זה) ועוד לשים אותו סימן לפסוקים כי ברכה ראשונה מניחים אצבע הסמוך לגודל ומשחין אותו, וכן בשניה מניחים אצבע האמצע הסמוכה לאמה ומשחין אותה, כן בשלישית מניחים רביעית הסמוכה לה הנקראת קמיצה עכ"ל, הנה דעת שבולי הלקט הולכת ומתקרבת למה שראינו במצבות מצרים ובכל זאת הוסיף המרדכי ואין טעם בזה וכו' וכו' וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שיש מקומות שנהגו לעשות באצבעותיהם שדי וכ"כ בצרורות בשם ר"ת אבל הרמב"ם וכו' — לכל הדברות ראה ראינו כי יש אפנים בתנועת האצבעות קרובים מאד אל הנגלה במנהגי מצרים וכאמור.]