וארב לו וגו'. פרט לזורק אבן לגו כדלתוך חבורה של בני אדם, עובדי כוכבים וישראלים, אבל אם כיון לאיש ישראל והרג לאיש ישראל חייב, דלא בעינן שיתכוין לו ואעפ"י שלא כן דעת הרמב"ם אלא דעתו כר' שמעון בסוגיא כאן דדרש וארב לו עד שיתכוין לו ממש, בכ"ז העתקנו כן והשמטנו דעת ר"ש, משום דכבר בארנו בפ' משפטים בפ' וגם בעליו יומת דלא קיי"ל כר"ש, ודברי הרמב"ם בזה באמת אינם מבוארים יפה כפי שיתבאר להמעיין.
. (סנהדרין ע"ט א')