1את אשה ואת אמה. אין לי אלא אשה ואמה, בת אשה ובת בתה ובת בנה מניין, נאמר כאן זמה היא ונאמר להלן (ס"פ אחרי) זמה היא, מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה, אף כאן בתה ובת בתה ובת בנה כטבאור הדרשה, כי כל העריות הכתובות בפ' אחרי בלשון אזהרה נשנו כאן לעונשין, ורק במה שכתוב ערות בת בנך ובת בתך וכן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לא נשנו כאן בעונשין, וכתיב רק את אשה ואת אמה דהיינו חמותו, אבל אם חמותו ואם חמיו וכן בת אשתו ובת בנה ובת בתה לא נתפרש העונש כאן, ועל זה יליף בגז"ש זמה זמה כמו באזהרה כלולים כל הני משום דכתיב זמה היא, וכל אלה הן בכלל זמה, כך בעונש כלולים כל הני, משום דגם כאן כתיב זמה, וכל הני הוו בכלל זמה.
.
(סנהדרין ע"ה א')
2זמה היא. מניין לעשות זכרים כנקבות לר"ל לעשות שאר הבא ממנו שהם בתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו דלאו בכלל אשה ובתה דקרא נינהו, דהתם באשתו ע"י קדושין איירי, כמבואר לפנינו בפ' אחרי שם, ומניין לעשותן כשאר הבא ממנה דהיינו בפסוק ערות אשה ובתה הוו בכלל גם בת בנה ובת בתה כמבואר לעיל בגז"ש בדרשה הקודמת.
, נאמר כאן זמה ונאמר להלן (ס"פ אחרי) זמה, מה להלן זכרים כנקבות אף כאן זכרים כנקבות לאר"ל כמו בשאר דידה דהיינו בפסוק ערות אשה ובתה הוו בכלל גם בת בנה ובת בתה כמבואר לעיל, כך בשאר דידיה דכתיב שם ערות בת בנך או בת בתך הוו ג"כ בכלל בת בתו ובת בנו מאשתו, כמבואר. והנה באמת בערות בת בנך או בת בתך לא כתיב הלשון זמה היא כמו בערות אשה ובתה, ולכן מפרשי בגמרא דמה שאמר נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה, היא מקצת דרשה, דמקודם ילפינן גז"ש הנה הנה ואח"כ ילפינן בגז"ש זמה זמה. והבאור הוא, דבערות בת בנך כתיב כי ערותך הנה ובערות אשה ובתה כתיב שארה הנה, וילפינן מקודם בגז"ש הנה הנה, מה להלן [בשאר דידה] זמה עמו אף כאן [בשאר דידיה] זמה עמו, ובתר הכי ילפינן בגז"ש זמה זמה מהכא, מה הכא בשאר דידה בשריפה כמבואר בדרשה הקודמת כך בשאר דידיה הוו בשריפה, ודו"ק כי הענין דק.
.
(שם שם)
3זמה היא. ת"ר, מניין לעשות למטה כלמעלה לבפרשו בגמרא דכונת הלשון למטה כלמעלה, למטה באיסור ולמעלה באסור, כלומר איסור הקל ואיסור חמור, ור"ל מניין לעשות אם חמיו ואם חמותו שהן רחוקות ואסורות למטה כחמותו שהיא קרובה ואיסורה עליון וחמור.
, נאמר כאן זמה ונאמר להלן (ס"פ אחרי) זמה מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה לגר"ל נאמר כאן בחמותו זמה ונאמר להלן בבת אשתו זמה, מה להלן למטה באיסור כלמעלה באיסור חייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה, אף כאן נעשה אם חמיו ואם חמותו כחמותו והיינו למטה באיסור כלמעלה באיסור. ועיין לפנינו בפ' אחרי שם דכנגד זה ילפינן מכאן להתם מה כאן למעלה כלמטה אף התם למעלה כלמטה, והתם הפירוש למעלה כלמטה בדורות כמבואר שם.
.
(סנהדרין ע"ה א')
4אותו ואתהן. ת"ר, אותו ואתהן – אותו ואת שתיהן, בזמן שהן שתיהן, לפיכך חמותו לאחר מיתת אשתו איסורא בעלמא, דברי ר' עקיבא לדדייק הלשון ואתהן דמשמע ששתיהן נשרפות, וזה דבר שבודאי אי אפשר, שהרי את אשתו נשאה בהיתר וכשרה היא לו, והערוה היא רק חמותו, ולכן דריש דרק אז נשרפת חמותו אם שתיהן קיימות, כלומר שנשא את חמותו בעוד שאשתו קיימת, אבל אם לאחר מיתת אשתו נשאה אינה נשרפת, אלא איסור בעלמא יש, ור' ישמעאל דריש בענין אחר וקיי"ל כר' עקיבא, ופירש"י דהאיסור לאחר מיתה הוא משום ארור שוכב עם חותנתו (פ' תבא), וכ"פ רמב"ן ורשב"א, דאין בזה לא איסור מיתה ולא איסור לא, אבל הרמב"ם בפ"ב ה"ח מאס"ב פירש הא דאמר ר"ע איסורא בעלמא הכונה שאין בה דין שריפה, אבל איסור כרת קיים לעולם, וכתב הה"מ דאע"פ דאמר הלשון איסורא בעלמא הכונה היא מפני שלגבי שריפה קרי לאיסור כרת איסור בעלמא. וקצת סמך לדעת הרמב"ם יש להביא מלשון הגמרא ביבמות צ"ח ב', חמותו לאחר מיתת אשתו קליש ליה איסורא, וזה משמע שרק קליש הוא ממה שהיה, דהיינו שאינו בשריפה כמו שהיה בחיי אשתו, אבל איסור עריות קיים, משא"כ לרש"י ושארי מפרשים דאין איסור כרת ולאו לא שייך הלשון קליש, ודו"ק.
והנה לבד חידוש דין זה לעצמו לפי דעת רש"י ורמב"ם, יוצא עוד נ"מ בכל הקרובות מחמת אשתו אם יש בהן איסור כרת לאחר מיתת אשתו, לפי המבואר בסוגיא כאן שעונש בת אשתו ובת בתה ובת בנה ילפינן מחמותו ואם חמותו ואם חמיו, ולפי"ז אם בחמותו לאחר מיתת אשתו ליכא רק איסור בעלמא ולא כרת ולאו, ממילא כן הדין בכל הקרובות הבאות מחמת אשתו, דדיו לבא מן הדין להיות כנדון, משא"כ לרמב"ם דבחמותו לאחר מיתת אשתו יש ג"כ איסור כרת הוא הדין בשאר הקרובות, וכבר כתבנו סמוכין לדעת הרמב"ם, וגם בסוגיא יבמות צ"ד ב' משמע ג"כ כפי' הרמב"ם, יעו"ש. וע' בשו"ת נב"י מהד"ת חאה"ע סי' קמ"ח.
.
(שם ע"ו ב')