מכל התועבות האלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, מניין להעראה מן התורה, דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות לנדה, מה נדה חייב בהעראה אף כל עריות בהעראה עחר"ל מניין שהעראה נחשבת כביאה לכל הדינין, כמו לענין קדושין ועריות ויבמה [העראה היא מלשון כמער איש ולויות (מ"א ז' ל"ו) והוא הזדווגות בלא גמר ביאה, ועיין רש"י פ' קדושים כ' י"ח] דילפינן מנדה דכתיב בה (פ' קדושים) את מקורה הערה. וטעם הדמיון לנדה הוא מפני שגם נדה נקראת ערוה כמבואר בפרשה זו שכללה הכתוב בין שאר עריות, וכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, הרי דמוסב על כל העריות שבפרשה, ולכן גם דינן שוה.
. (יבמות נ"ד ב')
מכל התועבות האלה. אמר רב הונא ברי' דרב יהושע, מניין לעריות שלא תפסי בהו קדושין שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קדושין אף כל עריות לא תפסי בה קדושין עטהיינו עריות דחייבי כריתות, ועיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן. ויוצא מכלל זה הנדה שתפסי בה קדושין, וטעם הדבר בארנו לעיל ס"פ מצורע בפסוק ותהי נדתה עליו, יעו"ש. –
ועיין בריש מס' כריתות ב' ב' בבאור המשנה דשם שלשים ושש כריתות דפריך מנינא למה לי ומשני שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת, ופריך על זה בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו אלא אימא עבר כולהו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת [ר"ל ומניין לו שחייב על כל או"א], ומשני על זה, יעו"ש. והנה לא נתבאר טעם המקשן דאמר פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב וכו', האיך ס"ד שיהיה פטור לגמרי כשעושה כולן עד שיהיה צריך לדרוש חיובו מפסוק שלפנינו.
וי"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין ס"ד ב' המעביר כל זרעו למולך פטור שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך ולא כל זרעך, ולכאורה גם שם קשה הדבר שבהעברת כל זרעו יהיה פטור מכל והעברת זרע אחד חייב, והלא זו סברא הפוכה ויציבא בארעא וכו', אך מהרש"א שם הביא בשם הסמ"ג דכיון דכשנענש אדם בעונש כרת הוא מתכפר בזה, ולכן כשהעביר אדם כל זרעו למולך כל כך גדול עונו מנשוא עד שלא רצתה התורה לענשו כדי שלא יתכפר כלל בזה, יעו"ש, ולפי"ז י"ל בנידון דידן דהיה סברא לפטור את זה שעבר על כל העריות כדי שלא יתכפר בעונשו, קמ"ל, ודו"ק.
. (קדושין ס"ז ב')
ונכרתו הנפשות העשת. מה ת"ל העושות, לפי שנאמר לא תקרבו, יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה ת"ל ונכרתו הנפשות העושות – העושות בכרת ולא הקריבות בכרת פעיין מש"כ לעיל בפסוק ו' אות כ' בענין מחלוקת הרמב"ם ורמב"ן אם קריבת בשר בעלמא בעריות הוי איסור מדאורייתא או מדרבנן והבאנו ראיה מכאן דהוי דאורייתא, משום דאי הוי דרבנן לא שייך הלשון יכול יהיו חייבים כרת וכו', אחרי דגוף האיסור הוי רק מדרבנן.
. (תו"כ)