קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסקה 23

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
מכסת הערכך. ת"ר, במכסת, מה בא זה ללמד, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, יכול אף שדה מקנה כן, ת"ל מכסת קלהמנין דמיו דהיינו שויין שרואין כמה היא שוה עד היובל ופודין אותה, ובזה היא חלוקה משדה אחוזה, וגם דכשמגיע יובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים מפני שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכפי שיתבאר עוד. –
ורש"י בפי' פסוק זה כתב וז"ל, לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה, עכ"ל. והנה סתם דבריו כר' אליעזר במשנה ערכין י"ד א' דאחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, ולא ידעתי מה הכריחו לפרש אליבא דדעת יחיד, והמל"מ פ"ד הכ"ו מערכין הביא דברי רש"י אלו וכתב עליהם לא ידעתי היכי רמיזא זה [כלומר הא דגם שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים], וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד. וכפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה כל המשנה הנ"ל דכן ס"ל לר' אליעזר, כמבואר.
.
(שם י"ד ב')
2
מכסת הערכך. הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש קלור"ל הקישו לאדם שהעריך עצמו או את חבירו. .
(ערכין י"ד ב')
3
ונתן את הערכך. אמר רב המנונא, הכל מודים בערכין דאע"פ שלא אמר דמי עלי חייב באחריותן, דכתיב ונתן את הערכך, חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר קלזסמיך אסיפא דקרא קודש לה', והכי קאמר, דאין ערכין קדשין עד שעת נתינה, ולכן כל זמן שלא באו ליד גזבר חייב באחריותן. .
(חולין קל"ט ב')
4
ביום ההוא. ת"ר, ונתן את הערכך ביום ההוא, שלא ישהא מרגלית לקלים, [לפי שאין להקדש אלא מקומה ושעתה] קלחר"ל שאם שווי המרגלית כעת או במקום זה היא קלה ואפשר שבאיזו זמן או במקום אחר עולה שויה יותר אין משהין אותה, וכגון עני שהעריך עצמו ובא הכהן להעריכו ויש לו מרגלית שוה ל' סלעים אין אומרים אם משהין אותה עד שיעלוה לכרך שאפשר למכרה בנ' סלעים, והלכך יש לו נ' סלעים ויתן ערך שלם כעשיר, אין אומרים כן, אלא אין להקדש אלא מקומה ושעתה. וטעם הדבר משום דזימנין דאתו לאשהויינהו כדי להשביח ואתו לידי פסידא, ומהאי טעמא אין משתכרין בשל הקדש. ולהכי רק בקרקעות משהין ששים יום מלמכרן ומכריזין שמא ימצאו עליה עוררין מפני שמחירן ושוויין לא ישתנה כמו מטלטלין, וגם אפשר לחוש לגניבה ע"י ההכרזה. ורש"י פי' באור המלה לקלים – לאדם קל ועני שהעריך עצמו וכו', אבל לולא דבריו נראה כמש"כ דהכונה קלות המקח והשווי, כמבואר. .
(ערכין כ"ד א')
5
קדש לה'. מלמד שסתם הקדישות לבדק הבית קלטכפי הנראה מפי' הרע"ב סוף פ"ו דערכין קאי זה על הדרשה הקודמת דאין להקדש אלא מקומה ושעתה, ועל זה אמר כאן דלא רק ערכין אלא גם כל ההקדשות שסתמן לבדק הבית אין להם אלא מקומן ושעתן, וכפי הבאור שכתבנו בדרשה הקודמת. .
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad