ותעל שכבת הטל. כתוב אחד אומר ותעל שכבת הטל וכתוב אחד אומר (פ׳ בהעלתך) וברדת הטל יחדמפסוק הראשון משמע שהיה הטל מכסה את המן ומפסוק השני משמע דירד המן עליו אלמא טל מלמטה. , א"ר יוסי ב"ר חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא יטמכאן כתבו הפוסקים רמז דחלות של שבת תהיינה מכוסות קודם בציעתן במטפחת מלמטה ומלמעלה זכר למן שהיה מכוסה מלמטה ומלמעלה בטל, ועיין ברמ"א לאו"ח ס"ס רמ"ב. . (יומא ע"ה ב׳)
דק מחספס. [מאי מחספס], ריש לקיש אמר, שנמוח על פס היד כמפני רכותו, ולשון נוטריקון דריש, ובטעם הדרשה עיין מש"כ באות הבא. , ור׳ יוחנן אמר, דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים כאמחספס בגמטריא הכי הוי, והכונה שהיה המן נותן כח בכל הגוף, וכהאי גונא דריש בגמרא על הפסוק דתהלים (ע"ח) לחם אבירים אכל איש, אבירים מלשון אברים, ופירושו לחם שנבלע ברמ"ח אברים, ועיקר טעם דרשה זו והקודמת שנמוח על פס יד, נראה דכידוע מתכונת לשון הקודש רוב המלים מיוסדות משורש לא יותר מן ג' אותיות, וכל שהוא יותר מג' אין אותה המלה פשוטה ובאה לדרשה לאיזה רמז וכונה, וכה דרשו ע"ד זה המלה תלפיות – תל שהכל פונים אליו (ברכות ל"א א'), חדקל – חד וקל (שם נ"ט ב'), תלתלים – תלי תלים (עירובין כ"א ב'), ממזר – מום זר (יבמות ע"ו ב'), כרמל – רך ומל (מנחות ס"ו ב'), שעטנז – שוע טוי ונוז (נדה ס"א ב') והרבה כהנה, וגם כאן מכיון שהשרש מחספס מורכב מן ד' אותיות לכן דרשוהו חז"ל וכמבואר. [שם שם]