ואתי צוה ה'. א"ר יצחק, ואותי צוה ה' – אותי ואותי, נאמרו לי דברים שנאמר לכם ונאמרו לי דברים שנאמרו ביני לבין עצמי לוולא נתבאר מאין דרש כן, והמפרשים כתבו דדריש משום דהו"ל לכתוב אותי צוה ה', ומדכתיב ואותי דרשו שצוה אותי לבד, עכ"ל, ואין בזה כל באור מספיק. ולי נראה, כי בירושלמי כאן בא מאמר זה סמוך ותכוף לאחר שחשבו המלים שאין להם הכרע בתורה, והיינו שמוסבים למעלה ולמטה כנודע, [עיין יומא נ"ב ב'], ולפי"ז י"ל דר' יצחק דריש דגם מלה זו ואותי היא ג"כ שאין להם הכרע, והיינו ואותי צוה ה', אותי לבדי ולעצמי, ומוסב אלמעלה ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם וגם אותי צוה ביחוד, והלשון ללמד אתכם יוסב על ויכתבם על שני לוחות אבנים, ויהיה הלשון ואותי צוה ה' כעין מאמר המוסגר, כאשר הרבה יש כאלה במקרא, וגם יש לפרש אלמטה ואותי צוה ה' ללמד אתכם. ומה שנראה לו לדרוש כן י"ל דמדייק מדלא כתיב ובעת ההיא צוה ה' אותי כמו דכתיב בפרשה עקב (י' א') בעת ההיא אמר ה' אלי, ודרשה אגדיית ורמזית היא.
וענין הלמוד המיוחד למשה נראה דהוא עפ"י מ"ש בבבלי נדרים ל"ח א' לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, ופריך מכמה פסוקים שמבואר שצוהו ה' ללמד מצות התורה לישראל, ומשני אלא לפלפולא בעלמא, כלומר למשה לעצמו ניתן כח החידוש והפלפול והסברא, ולישראל נצטוה ללמד רק חקים ומשפטים קבועים, וזהו מ"ש כאן שני צווים אחד למשה ואחד לישראל, וע"ע בנדרים שם דמשה נהג טובת עין ולמד הכל לישראל, ועיין לפנינו ס"פ תשא בפסוק כתב לך. .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)
וענין הלמוד המיוחד למשה נראה דהוא עפ"י מ"ש בבבלי נדרים ל"ח א' לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, ופריך מכמה פסוקים שמבואר שצוהו ה' ללמד מצות התורה לישראל, ומשני אלא לפלפולא בעלמא, כלומר למשה לעצמו ניתן כח החידוש והפלפול והסברא, ולישראל נצטוה ללמד רק חקים ומשפטים קבועים, וזהו מ"ש כאן שני צווים אחד למשה ואחד לישראל, וע"ע בנדרים שם דמשה נהג טובת עין ולמד הכל לישראל, ועיין לפנינו ס"פ תשא בפסוק כתב לך. .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)