1והארץ היתה. מכדי בשמים אתחיל ברישא מאי טעמא השיב מעשה ארץ תחלה, תנא דבי רבי ישמעאל, משל למלך שאמר לעבדיו השכימו לפתחי, השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח – למי שאין דרכו להשכים והשכים טזלא נתבאר טעם משל זה, וע' בפרש"י שאינו מבואר כ"כ, ובטורי אבן הקשה עליו ופירש פירוש אחר, אבל פירושו דחוק כפי שיתבאר להמעין. ולי נראה דהכונה משום דהשמים בכלל הם קרובים במעלה למעלת גדולת הקב"ה מקרבת הארץ, יען כי השמים הם מכון לשבתו וכבודו וברואיו הם רוחנים ובלתי נתפסים, משא"כ הארץ שהיא כולה חומר וגשם, וכמש"כ השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, שהכונה שהשמים רוחנים והארץ גשמית, וא"כ מהראוי היה שהשמים ישכימו מהר מהארץ לקריאת הקב"ה ובכ"ז קדמה גם הארץ, ולכן חשב מעשיה קודם, ולפי"ז יכון המשל להנמשל בטעם וסברא. .
(חגיגה י"ב ב')
2תהו ובהו. תניא, תהו – קו ירוק שמקיף את כל העולם שממנו יצא חשך, שנאמר (תהילים י״ח:י״ב) ישת חשך סתרו סביבותיו יזוסוף הפסוק חשכת מים עבי שחקים, הא למדת שקו החשך מקיף את השמים. , בהו – אלו אבנים המשולמות המשוקעות בתהום שמהם יוצא מים, שנאמר (ישעיהו ל״ד:י״א) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו יחמפולמות הם אבנים חזקות ולחות, ומדכתיב קו תהו ואבני בהו אנו למדין שהתהו קו והבהו – אבנים. –
ודע דמכאן יש להביא ראיה לדעת האומרים דחושך הוי בריאה בפני עצמה ולא שהיא רק העדר האור [ע' מזה ברמב"ן פ' שמות בפסוק מי שם פה לאדם], דהא לפי מש"כ כאן הוי יסוד החשך קו ירוק שממנו יוצא חשך, והקו הלא הוא דבר ממשי ששייך בו בריאה. וכן משמע ממה שחשיב בסוגיא כאן את החושך בין הדברים שנבראו ביום ראשון, ואם לא היתה בריאה מיוחדת לא הוי חשיב אותה בין הדברים שנבראו בפועל, ולפי זה יתבאר לשון הפסוק (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חושך, כיון דשתי בריאות הן. .
(שם שם)
3תהו ובהו וגו'. תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, מכאן שתהו ובהו, חושך, רוח ומים כולם ביום ראשון נבראו יטומה דלא כתיב מפורש שנבראו י"ל משום דכל אלה הם כולם חלקי הארץ אשר נבראה. [שם שם א']
4מרחפת וגו'. דרש רבי יהודה בן פזי, בתחלה היה העולם מים במים, שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, חזר ועשאו שלג ועשאו ארץ, שנאמר (איוב ל״ז:ו׳) כי לשלג יאמר הוא ארץ כיתכן בטעם הדרשא דקשה לי' למה לא חשיב הכתוב גם בריאת עפר, לכן דריש כי העפר נתהוה מן המים כדמפרש. והנה בבבלי חגיגה ט"ו א' איתא דרשא על לשון מרחפת בשם בן זומא, ונדחית, ולכן השמטנוה. .
(ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א)