אבעבועות פורח. א"ר יהושע בן לוי, שחין שהביא הקב"ה על המצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאבד ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה אדלשון אבעבועות פורח משמע בפריחתו דהיינו מבחוץ מבעבע דהיינו לח מכלל דבפנים הוי יבש, ובבכורות מ"א א' דייקינן מדכתיב בפ' תבוא בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא, ש"מ דרק שחין כזה דלח מבחוץ ויבש מבפנים אין לו רפואה, ולכן לגבי מום בכור רק באופן כזה הוי מום, אבל להיפך אינו מום כיון דיש לו רפואה. ובאו"ח סימן תקע"ו ס"ה מבואר דאם נפלה מחלת אבעבועות בעיר אף לחה לבד מתענין ומתריעין [ר"ל גוזרים תענית צבור], אבל על יבשה אין מתענים רק מבקשים בתפלה לבד.-
ודע דעל מ"ש בחולין מ"ז א' הני תרתי בועי דסמיכי להדדי טריפה, כתב המרדכי [והובא בב"י ליו"ד סי' ל"ז בשינוי לשון קצת] דבועה הוא כמו פורח אבעבועות, אבל צמחי דשכיחי לאו בועות נינהו אלא צמחים ואין לחוש להם, עכ"ל. ונראה פשוט דאין כונתו דהבועות שבריאה הם מעין האבעבועות שבמצרים, דהא לפי המבואר בדרשה שלפנינו שהיו לחים מבחוץ ויבשים מבפנים ואין להם רפואה, א"כ לא שייך כלל מש"כ כל הפוסקים וגם המרדכי בכללם דסמיכות הבועות טריפה רק באופן שיש בה מוגלא, אחרי שהם יבשים מבפנים א"כ איזה לחות שייך בה מבפנים, גם אם כאבעבועות דמצרים למה טריפה כשסמיכי להדדי דוקא, אלא ודאי כונת המרדכי במש"כ כמו פורח אבעבועות הוא רק להביא ראיה דבועה היא כזו שיש בה לחות כמו לשון מבעבע וכמ"ש בריש אות זה, ולאפוקי צמחים קשים, אבל בתכונתם הם בהיפך מאשר היה במצרים, והיינו שהם יבשים מבחוץ ולחים מבפנים, והיינו מוגלא כמש"כ הפוסקים.
ויוצא מזה דאם באמת נמצאו בריאה בועות כמו אותן שבמצרים דהיינו לח מבחוץ ויבש מבפנים הדעת נוטה להחמיר כיון דמפורש אמרו כאן שאין להם רפואה, והרי זה בכלל כל שאין כמוה חיה טריפה, ודוחק לומר דאע"פ שאין לה רפואה חיה היא, דלא משמע כן בכ"מ, וחידוש גדול שלא עמדו ולא העירו בכל זה אף אחד מהפוסקים. .
(ב"ק פ׳ ב׳)
ודע דעל מ"ש בחולין מ"ז א' הני תרתי בועי דסמיכי להדדי טריפה, כתב המרדכי [והובא בב"י ליו"ד סי' ל"ז בשינוי לשון קצת] דבועה הוא כמו פורח אבעבועות, אבל צמחי דשכיחי לאו בועות נינהו אלא צמחים ואין לחוש להם, עכ"ל. ונראה פשוט דאין כונתו דהבועות שבריאה הם מעין האבעבועות שבמצרים, דהא לפי המבואר בדרשה שלפנינו שהיו לחים מבחוץ ויבשים מבפנים ואין להם רפואה, א"כ לא שייך כלל מש"כ כל הפוסקים וגם המרדכי בכללם דסמיכות הבועות טריפה רק באופן שיש בה מוגלא, אחרי שהם יבשים מבפנים א"כ איזה לחות שייך בה מבפנים, גם אם כאבעבועות דמצרים למה טריפה כשסמיכי להדדי דוקא, אלא ודאי כונת המרדכי במש"כ כמו פורח אבעבועות הוא רק להביא ראיה דבועה היא כזו שיש בה לחות כמו לשון מבעבע וכמ"ש בריש אות זה, ולאפוקי צמחים קשים, אבל בתכונתם הם בהיפך מאשר היה במצרים, והיינו שהם יבשים מבחוץ ולחים מבפנים, והיינו מוגלא כמש"כ הפוסקים.
ויוצא מזה דאם באמת נמצאו בריאה בועות כמו אותן שבמצרים דהיינו לח מבחוץ ויבש מבפנים הדעת נוטה להחמיר כיון דמפורש אמרו כאן שאין להם רפואה, והרי זה בכלל כל שאין כמוה חיה טריפה, ודוחק לומר דאע"פ שאין לה רפואה חיה היא, דלא משמע כן בכ"מ, וחידוש גדול שלא עמדו ולא העירו בכל זה אף אחד מהפוסקים. .
(ב"ק פ׳ ב׳)