על דבר. תנא דבי רבי, מניין להתראה מן התורה, שנאמר על דבר אשר ענה – על עסקי דבור קעטדהלשון על דבר אשר לא צעקה אצטריך לגופי' להורות טעם עונשה, אבל הלשון על דבר אשר ענה הוא מיותר כלל, דפשיטא הוא דהיינו טעמיה, ולכן דריש על דבר מלשון דבור, והיינו שצריך לזה עוד דבור והוא התראת עדים. וכבר הראינו לדעת כ"פ שרגילים חז"ל לדרוש לשון דבר מענין דבור, כמו שהבאנו כמה דוגמאות בפ' ראה בפסוק וזה דבר השמיטה (ט"ו ב').
. (סנהדרין מ"א א')