אוי מי יחיה וגו'. אמר ריש לקיש, אוי מי יחיה משומו אל – אוי למי שמחיה עצמו בשם אל כטפירש"י עושה עצמו אלוה, עכ"ל. והוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ל"ח א' למה נברא אדם בערב שבת שאם תזוח דעתו עליו [לחשב עצמו בכח אלהות] אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית. וגם יש לפרש אוי למי שמחיה עצמו בשם אל – ע"פ מ"ש באדר"ן ס"פ י"ב ודאשתמש בתגא חלף, זה המשתמש בשם המפורש שאין לו חלק לעוה"ב, ואין להאריך בזה.
, ור׳ יוחנן אמר, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה לר"ל אוי לה לאומה שתעלה על דעתה לעכב את ישראל בשעה שיעלה רצון מלפני הקב"ה לגאלם, וכנראה מפרש הלשון אוי מי יחיה משמו אל – שיעשה עצמו חזק ותקיף, ואיל הוא מלשון אילי הארץ [ע"ל ס"פ אחרי], ולכן הביא המשל מלביא ולביאה שהן הגבורים שבחיות.
.
(סנהדרין ק"ו א׳)
(סנהדרין ק"ו א׳)