וזה לכם הטמא. תנא דבי ר' ישמעאל, סימני שרצים היו קשים לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר וזה לכם הטמא עומבואר אצלנו כ"פ דלשון זה מורה על הוראה באצבע, ועיין מש"כ בענין דרשה זו לעיל פ' ב' בדרשה זאת החיה.
.
(מנחות כ"ט א')
(מנחות כ"ט א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסקה 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וזה לכם הטמא. לימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה עזר"ל שאם אכל חצי זית בשר וחצי זית דם משרץ מצטרפין לשיעור שלם. ודין זה נתבאר לעיל בפ' ויקרא בפ' כל חלב וכל דם לא תאכלו (ג' י"ז).
.
(כריתות ד' ב')
(כריתות ד' ב')
וזה לכם הטמא. זה טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור עחר"ל חלב ודם של אדם, ונתבאר זה אצלנו לעיל בפ' ד' בדרשה טמא הוא לכם.
.
(כריתות נ"ב א')
(כריתות נ"ב א')
וזה לכם הטמא. שאל ר' מתיא בן חרש את ר' שמעון בן יוחאי, מניין לדם שרצים שהוא טמא, אמר ליה, דאמר קרא וזה לכם הטמא עטפירש"י האי קרא מיותר הוא דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם, עכ"ל. ופי' זה קשה דהא כמה דרשות דרשינן מפסוק זה כמובא למעלה, ובתוס' כתבו דמיתורא דו' דוזה דריש או מה' דהטמא, דדי היה לכתוב וזה לכם טמא בשרץ, ובמ"ר פ' חיי פ' ס' מבואר מפורש כפי' השני של התוס', דכך איתא שם, אמר רב אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, פרשה של אליעזר עבד אברהם שנים וג' דפים, הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, טמא הטמא, ע"כ.
.
(מעילה י"ז א')
(מעילה י"ז א')
בשרץ השורץ על הארץ. כתיב בשרץ השורץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ, הא כיצד, ודאי מגעו טמא, ספק מגעו טהור, מכאן לספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה פר"ל בין צפה בכלים על המים בין צפה בקרקע שבמים ומסופק אם נגע בהכלי. ובאור הדבר, דסתם לשון השורץ משמע בכל מקום שהוא שורץ בין בים בין ביבשה, ולשון על הארץ משמע שזוחל על הארץ ולא צף במים, ולכן דרשינן שאם נגע ודאי האדם בו טמא בכל אופן בין במים בין בקרקע, ואם ספק נגע בטומאה שצפה על פני המים טהור בין שנמצא צף במים שבכלים בין במים שבקרקע, משום דספק מגע צף לעולם טהור.
וע' בתוי"ט פ"ד מ"ח דטהרות כתב בטעם טהרה ספק טומאה צפה מפני שמדאורייתא ספק טומאה טהור, יעו"ש. ולדעתי דבריו קשים מאוד, דהא בסוגיא שלפנינו מבואר דספק טומאה צפה טהור אפילו ברשות היחיד, ובשארי ספיקות טומאה ברה"י טמא מדאורייתא, כידוע בכ"מ בש"ס. ובאמת י"ל בטעם טהרה זו משום דכיון דהטומאה צפה ואינה מונחת לעולם במקום אחד יש יותר להסתפק אם נגע בה, מפני שבכל רגע היא מתנועעת ועל כל רגע יש רגלים לדבר דנדה ממקומה וממילא לא נגע בה, וא"כ הוי זה הספק יותר נוטה לצד הטהרה משארי ספיקות, ולכן טהור אפילו ברה"י, ודו"ק. .
(נזיר ס"ד א')
וע' בתוי"ט פ"ד מ"ח דטהרות כתב בטעם טהרה ספק טומאה צפה מפני שמדאורייתא ספק טומאה טהור, יעו"ש. ולדעתי דבריו קשים מאוד, דהא בסוגיא שלפנינו מבואר דספק טומאה צפה טהור אפילו ברשות היחיד, ובשארי ספיקות טומאה ברה"י טמא מדאורייתא, כידוע בכ"מ בש"ס. ובאמת י"ל בטעם טהרה זו משום דכיון דהטומאה צפה ואינה מונחת לעולם במקום אחד יש יותר להסתפק אם נגע בה, מפני שבכל רגע היא מתנועעת ועל כל רגע יש רגלים לדבר דנדה ממקומה וממילא לא נגע בה, וא"כ הוי זה הספק יותר נוטה לצד הטהרה משארי ספיקות, ולכן טהור אפילו ברה"י, ודו"ק. .
(נזיר ס"ד א')
בשרץ השורץ על הארץ. ת"ר, מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים ת"ל על הארץ, אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא, ת"ל השורץ, כל מקום ששורץ פאדדי היה לכתוב וזה לכם הטמא בשרץ הארץ, וכתיב בשרץ השורץ, דרשינן כל מקום שהוא יכול לשרוץ לרחוש ולנוע, וגם בים הוא שט, ולכן הא דכתיב על הארץ בא להורות ממין הארץ ולא למעוטי ירד לים.
, מניין לרבות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ת"ל בשרץ פבהנה בכלל הוראת פעל שורץ מורה על הזיחול וריחוש, וגם על פריה ורביה, וכמו שרצו בארץ ורבו בה, וירבו וישרצו, ועכבר שחציו בשר וחציו אדמה אינו פרה ורבה אלא נוצר מאליו מהאדמה, והו"א כיון דאינו פרה ורבה לא שייך עליו תואר השורץ וטהור הוא, על זה מרבה מיתור לשון בשרץ, אחרי דכתיב בסמוך אלה הטמאים לכם בכל השרץ, ולכן אתא לרבות אפילו עכבר כזה שאינו נופל בו הוראת שורץ רק להוראת זיחול ושריצה, ולא גם להוראת פו"ר. –
ובדבר מציאות עכבר כזה נמצא כתוב, בספרי הטבע שבמצרים מחוז טהיביסיא נמצאת בריה שהראש והחזה והידים הם בשר ואחוריה אדמה, ובמשך איזה ימים תתהפך כולה לבשר, וזה מכוון למ"ש באגדת חלק צ"א א' צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה ולמחר השריץ [ר"ל מהלך] ונעשה כולו בשר, עי"ש ברש"י.
וע' בבעה"ט בפסוק זה שכתב השורץ בגימטריא כשעורה ששיעורו כשעורה, עכ"ל. ודבריו מופלאים, הן מצד הדין והן מצד הגימטריא, כי שיעור טומאה בשרץ מבואר בחגיגה י"א א' שהוא בכעדשה, וגם המספר אינו מכוון, כי מספר השרץ [חסר ו'] עולה תקצ"ה ומספר כשעורה עולה תר"א, ובדפוסים חדשים הגיהו ותקנו בדבריו, ואין הדברים מכונים. אבל האמת הברורה שט"ס קל בדבריו וצ"ל שיעורו כשערה, שכן הוא הדין לענין טומאת ביצת השרץ שצריכה להיות נקובה בשעור שערה כמבואר בסוגיא כאן ולפי"ו עולה הדין והמספר מכונים. .
(חולין קכ"ו ב')
ובדבר מציאות עכבר כזה נמצא כתוב, בספרי הטבע שבמצרים מחוז טהיביסיא נמצאת בריה שהראש והחזה והידים הם בשר ואחוריה אדמה, ובמשך איזה ימים תתהפך כולה לבשר, וזה מכוון למ"ש באגדת חלק צ"א א' צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה ולמחר השריץ [ר"ל מהלך] ונעשה כולו בשר, עי"ש ברש"י.
וע' בבעה"ט בפסוק זה שכתב השורץ בגימטריא כשעורה ששיעורו כשעורה, עכ"ל. ודבריו מופלאים, הן מצד הדין והן מצד הגימטריא, כי שיעור טומאה בשרץ מבואר בחגיגה י"א א' שהוא בכעדשה, וגם המספר אינו מכוון, כי מספר השרץ [חסר ו'] עולה תקצ"ה ומספר כשעורה עולה תר"א, ובדפוסים חדשים הגיהו ותקנו בדבריו, ואין הדברים מכונים. אבל האמת הברורה שט"ס קל בדבריו וצ"ל שיעורו כשערה, שכן הוא הדין לענין טומאת ביצת השרץ שצריכה להיות נקובה בשעור שערה כמבואר בסוגיא כאן ולפי"ו עולה הדין והמספר מכונים. .
(חולין קכ"ו ב')
והצב למינהו. ת"ר, הצב למינהו – להביא הערוד ובן הנפילים וסלמנדרא פגערוד בא מן הצב ומן הנחש. ובן הנפילים הוא שרץ מין צב, והוא שוכן במים ושורץ ביציו ביבשה, וקים להו לחז"ל דמין צב הוא, ומרבה אותו מלמינהו דמורה דצב יש בו מינים שונים וכמש"כ לעיל בפ' כ"ב אות ס"ט. וסלמנדרא הוא שרץ הנוצר מן האור מהסקת תנור שבע שנים, כן פירש"י בסנהדרין ס"ג ב', וכאן פירש שנברא מן האור ע"י כשפים, וברמב"ם פ"ד מאה"ט נשמט דין זה, וצ"ע.
.
(חולין קכ"ז א')
(חולין קכ"ז א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad