אל מול פני המנורה. מלמד שמצדד כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה אר"ל למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות, ובספרי איתא, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה, שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על כל המנורה, ת"ל אל מול פני המנורה יאירו שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה ר' נתן אומר האמצעי מכובד, ע"כ. ומבואר מכאן דס"ל דמזרח ומערב היו מונחים, ומ"מ היו פונים כולם לאמצעי, והגר"א הגיה שלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, והוא משום דקשה לו שלמ"ד מזרח ומערב היו מונחים הלא לדידיה הנר השני שבמזרח נקרא לפני ה', ובס' התוה"מ כתב דאין צורך להג"ה זו שלדברי הכל צריך שיפנו אל האמצעי שהוא קרוי בשם מנורה, יעו"ש.
אכן יש להביא סמך ראיה להגהת הגר"א, כי במנחות צ"ח ב' ס"ל לר' אליעזר ב"ר שמעון דשלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, ובעלמא הולך ר"א בר"ש בשיטת אביו ר"ש, וידוע דסתם ספרי ר"ש, א"כ יש סברא קרובה לומר דהגירסא בספרי צ"ל כמו בגמרא בדברי ראבר"ש. .
(מגילה כ"א ב')
אכן יש להביא סמך ראיה להגהת הגר"א, כי במנחות צ"ח ב' ס"ל לר' אליעזר ב"ר שמעון דשלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, ובעלמא הולך ר"א בר"ש בשיטת אביו ר"ש, וידוע דסתם ספרי ר"ש, א"כ יש סברא קרובה לומר דהגירסא בספרי צ"ל כמו בגמרא בדברי ראבר"ש. .
(מגילה כ"א ב')