1מוצא שפתיך תשמר. ת"ר, מוצא שפתיך זו מ"ע, תשמור – זו מצות ל"ת קכדהנה בעלמא אמרינן כל מקום שנאמר השמר אינו אלא ל"ת, אמנם בכ"מ מתחיל הצווי בלשון השמר, וכאן דכתיב הצווי השמר בלשון אחר לכן דריש שמוצא שפתיך הוא מ"ע וכלה"כ בפ' מטות והיוצא מפיכם תעשו ותשמור הוא ל"ת, והיינו שהנודר ואינו מקיים עובר בעשה ול"ת וכבר כתבנו ר"פ ראה דבעשה עובר ברגל ראשון כדכתיב שם ובאת שמה והבאתם שמה, ובל"ת עובר לאחר ג' רגלים כמבואר לעיל בפסוק כ"ב.
.
(ר"ה ו' א')
2מוצא שפתיך תשמר. אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מניין, ת"ל (פ' ויקהל) כל נדיב לב קכהנראה דסמיך אסוף הפסוק כל נדיב לב הביאו, דמשמע כיון שגמר בלבו להביא הביא, ואמנם זהו רק בנדרי הקדש אבל בנדרי חולין אינו חייב אלא א"כ הוציא בשפתיו דכתיב (ר"פ מטות) לבטא בשפתים, ועיין מש"כ בפ' ויקהל שם.
.
(שבועות כ"ו ב')
3ועשית. אזהרה לב"ד שיעשוך, ומכאן למדין למשכון קכור"ל שממשכנין את הנודר לקיים נדרו, ויתכן דמדייק מדלא כתיב תשמור לעשות, ודריש הלשון ועשית לא מלשון צווי אלא מלשון ספור הויה, ר"ל שכך יהיה שתעשה כאשר נדרת, אם ברצון אם בכפיה, אבל הדבר יֵעָשֶׂה איך שהוא בכל אופן, ודו"ק.
.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
4כאשר נדרת. קבע נדרו בשעת הפרשה ולא בשעת הנדר ושינה, אינו כלום, דכתיב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת קכוקבע – פירושו פרט, וכגון שאמר הרי עלי מנחה ולא פירש אם מרתשת או מחבת ובשעת הפרשה פרט מרחשת ושינה והביא מחבת לא מפסלא, משום דחובת הקביעות הוא מה שקובע בשעת הנדר ולא בשעת הפרשה.
.
(מנחות ק"ג א')
5כאשר נדרת וגו'. כאשר נדרת – זה נדר, לה' אלהיך – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים קכזקרא יתירא הוא ובא לדרשה לרבות דבר שבחובה.
נדבה כמשמעה, אשר דברת – אלו קדשי בדק הבית, בפיך – זו צדקה קכחכי הצדקה שגורה לעולם בפה, וכלה"כ (ישעיהו מ״ה:כ״ג) יצא מפי צדקה.
.
(ר"ה ו' א')
6נדרת נדבה. וכי נדר נדבה היא, אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא, מכאן לזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה קכטר"ל אם נעשה הכל כתקונו אז יצא חובת נדרו וקרבנו ואם לאו הרי הוא נחשב לנדבה, ולחובתו יביא קרבן אחר.
.
(זבחים ב' ב')
7נדרת נדבה. וכי נדר קרוי נדבה, אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה קלשאם יש לו כמה נדרים ואיחר להביאם עובר על כל אחד לאו מיוחד ולא לאו אחד על כולם, ואשמעינן בזה כמו שנדר ונדבה בודאי שני דברים הן שעובר על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך עובר על כל נדר לעצמו ועל כל נדבה לעצמה.
.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)