תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 8 · פסקה 8

ופר שני וגו׳. מה ת"ל שני, אם בא ללמד שהם שנים, הרי כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול יהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, הא כיצד, דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהם כליל לאישים, מכאן שכל המקודש מחבירו קודם לחבירו ^הובסוגיא כאן צ"א ב' חקרה הגמרא אם היו לפניו מנחת נדבה ומנחת סוטה איזה קודם ולא איפשטא ולכן פסק הרמב"ם בפ"ט ה"י מתמידין שיקדים איזה מהן שירצה, ותמיהני שהרי במנחות מ"ט ב' אמרו בפשיטות תדיר ומקודש עדיף, והלא בודאי מנחת נדבה תדירה ממנחת סוטה והיא גם מקודשה [וראוי להעיר, כי בגמ' שם הלשון תדיר עדיף והוגה כן ע"י בעל ברכת הזבח, והוא טעות].
ועיין בכ"מ שם הלכה ו' כתב בשם הר"י קורקוס דהא דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת היינו רק אם נשחטו שניהם, החטאת והעולה, ואימורי שניהם לפנינו, אבל קודם שנשחטו שניהם מקריבין החטאת לגמרי הדם והאברים ואח"כ מקריבין העולה, עיי"ש. וטעמו נראה ע"פ מ"ד בסוגיא דזבחים כאן דגזה"כ הוא (פ' ויקרא) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומשמע הקרבה שלמה בכל הפרטים. .
(זבחים פ"ט ב׳)

ופר שני וגו׳. תניא, ר׳ שמעון אומר, מה ת"ל שני, אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול תהא חטאת נאכלת ללוים, ת"ל ופר שני – שני לעולה, מה עולה לא נאכלת אף חטאת אינה נאכלת ^ונראה דר"ש אינו פליג על הדרשה הקודמת אלא ס"ל דאפשר גם לדייק דרשה זו שדורש כאן מיתור לשון שני כמו שמבאר, כי המספר שני הוא מספר סדורי, ומספר כזה יבא על הרוב לדברים הדומים במעשיהם, וכאן הוא בא להורות שגם חטאת זה היה נשרף, דהו"א שתהיה נאכלת לכהנים כיון שהיתה חטאת חיצונה, ולכן אמר שני – שני לעולה, מפני שיש לה השתוות מצד זה שאינה נאכלת, הגם שאינו שוה לגמרי, כי אינה כליל על המזבח רק בחוץ. הרי הכתוב אומר על זה הכל עולה ויצדק לפי"ז המספר שני, ומ"ש נאכלת ללוים אין לזה באור, שהרי הלוים אינם אוכלים כלל חטאת, וע' מהרש"א, ואמנם בתו"כ פ' ויקרא ליתא כלל מלת ללוים, וכן צריך לגרוס הכא. .
(הוריות ה׳ ב׳)