וירא פינחס. מה ראה ידר"ל מה ראה הוא יותר מכל ישראל, דאם קאי על ענין זמרי, הלא מפורש בפסוק שעשה כן לעיני משה ולעיני כל ישראל, וא"כ ראו כולם בשוה.
, אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה, אחי אבי אבא, לא כך למדתנו ברדתך מהר סיני, הבועל ארמית קנאים פוגעין בו, אמר לו, קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא טומשל בני אדם הוא, שהקורא האיגרת הוא בעצמו השליח המביאו, והושאל המשל לכאן לומר שהוא מזכיר ההלכה והוא גם ימלא אותה. ועיין בסמוך ר"פ פינחס דהסיבה משכחת משה ומזכרון פינחס את ההלכה היתה במכוון מאת ה' מטעם שיתבאר שם.
, ושמואל אמר, ראה שאין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד השם, כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב טזר"ל למשה, ונראה דהאי מ"ד ס"ל שלא שאל כלל ממשה דבר ההלכה אלא מעצמו עשה מה שעשה, וזהו שאמר במקום שיש חה"ש אין חולקין כבוד לרב, דחשש אולי לא יזכור משה ויתבטלו מעשיו, ועיין מש"כ להלן ר"פ פינחס בפסוק והיתה לו ולזרעו ראיה לפירוש זה.
, ור׳ יצחק אמר ר"א, ראה שבא מלאך והשחית בעם יזואמר שלא עת לחכות הוא עד שיזכור משה ההלכה, ולכן עשה מעצמו אע"פ שאינו מדרך הכבוד כמש"כ, אך כיון שכבר החל הנגף וע"י קנאת ה' זאת תעצר המגפה, כאשר כן היה באמת. –
ועיין בס' אור החיים על התורה שהקשה מאיזה טעם הרג פינחס את כזבי, הלא לא מצינו שמצות קנאים פוגעין בו שייך גם לפגוע בהנבעלת, יעו"ש. ולי נראה פשוט דהיתה חייבת מיתה כדין מסית לע"ז, שהרי כשידוע בגמרא ומדרשים לא נתפתו הנקבות לזוניהן עד שעבדו עבודת כוכבים, וכ"מ לשון הכתוב בר"פ פינחס צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם על דבר פעור ועל דבר כזבי המוכה ביום המגפה על דבר פעור, הרי דחיוב מיתתה מפורש הטעם בתורה שהוא על דבר פעור. .
(סנהדרין פ"ב א׳)
ועיין בס' אור החיים על התורה שהקשה מאיזה טעם הרג פינחס את כזבי, הלא לא מצינו שמצות קנאים פוגעין בו שייך גם לפגוע בהנבעלת, יעו"ש. ולי נראה פשוט דהיתה חייבת מיתה כדין מסית לע"ז, שהרי כשידוע בגמרא ומדרשים לא נתפתו הנקבות לזוניהן עד שעבדו עבודת כוכבים, וכ"מ לשון הכתוב בר"פ פינחס צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם על דבר פעור ועל דבר כזבי המוכה ביום המגפה על דבר פעור, הרי דחיוב מיתתה מפורש הטעם בתורה שהוא על דבר פעור. .
(סנהדרין פ"ב א׳)