1וירק את חניכיו. רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב זכונת רב שהוריקן מן התורה מלשון והבור רק מפני הטרדה שטרדם במלחמה וכמבואר בדרשא הבאה, וגם יש לפרש שהוריקן בתורה שזרזן בדברי תורה שיתעסקו בהצלת נפשות, ודעת שמואל שהרבה להם זהב משלו כדי שלא יתנו עיניהם בממון במלחמה ויתעסקו רק בהצלת נפשות. .
(נדרים ל"ב א')
2וירק את חניכיו. א"ר אבהו א"ר אלעזר, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנה, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו חשהוציאם למלחמה, וע"י זה בטלם מתורה, וכפי הנראה ס"ל כמ"ד בדרשא הקודמת דהלשון וירק את חניכיו ענינו שהוריקן בתורה, שע"י טרדת המלחמה נתרוקנו מן התורה, וגם מפרש הלשון את חניכיו – את אלה שחנכן לתורה. [נררים ל"ב א'].
3שמונה עשר ושלש מאות. א"ר אמי בר אבא, אליעזר כנגד כולם, איכא דאמרי, אליעזר הוא, דחושבני' הכי הוי טשמספרו עולה שי"ח, ור"ל דרק הוא ואליעזר היו מהרודפים. ונראה דהאיכא דאמרי אינו חולק על ר' אמי בר אבא אלא מפרש ונותן סימן לדבר מניין לו שהי' שקול כנגד כולם משום דמספר אותיות שמו – שי"ח, ונראה דאין הכונה דזולת אליעזר לא הי' איש אתו, דבודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אלא הכונה שהיה שקול כנגד השי"ח עבדים אחרים, אם בצדקתו או בחכמתו ומעשיו, וכעין מ"ש משה שקול כנגד שבעים ואחד סנהדרין, אבל רש"י בפי' התורה כתב שבאמת רק אליעזר לבדו הי', וצ"ע. ועיין מש"כ לקמן בפסוק כ"ג אם מחוט ועד שרוך נעל. .
(שם שם)
4וירדוף עד דן. א"ר יוחנן, כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידים לעבוד עבודת כוכבים בדן, שנאמר (מ"א י"ב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן ינראה דדריש כן משום דכפי הידוע עדיין לא הי' באותו הזמן מקום ששמו דן אשר נקרא ע"ש שישב בו שבט דן, ואע"פ דמצינו בעלמא שקרא הכתוב שם דבר על שם העתיד [כמבואר לעיל בפ' בראשית בפסוק מן הארץ ההיא יצא אשור], אך זה הוא רק בדבר שלא הי' לו מקודם שם אחר, לכן כנוהו עתה ע"ש העתיד, משא"כ הכא דעד שנשתנה שמו לשם דן הי' נקרא בשם ידוע, ליש או לשם, כנודע, וא"כ למה קרא אותו בשם מאוחר, לכן דריש שראה בנבואה שעתידים ישראל לחטוא שם ותשש כחו, ולכן לא רדפם עוד משם והלאה. –
ואמנ זה הוא ע"ד הדרש, וע"ד הפשט נראה לפרש ע"פ המבואר אצלנו כ"פ דמדרך הלשון בכמה מקומות שאות אחת אשר בסוף תיבה תשמש גם לראש התיבה שאחריה כשדרושה לאותה האות, ולכן אותה האות חסרה בהתיבה השניה או בסוף התיבה הראשונה, כמו בלילה הוא (פ' ויצא) במקום בלילה ההוא, עזי וזמרת יה במקום עזי וזמרתי יה, השמרו לכם עלות בהר במקום מעלות בהר, לא תקח האם על הבנים במקום מעל הבנים, לא יוכל שלחה במקום לשלחה, ויכתב ספר זכרון (מלאכי ב') במקום ויכתב בספר, ידעתי כי כל תוכל במקום כי יכול תוכל, והרבה כהנה, וגם הכא אפשר לומר דהד' ממלת עד משמש גם לתחלת מלת דן, וכמו שכתוב עד דדן, והוא שם מקום שהיה בימי אברהם הנקרא ע"ש אחד מבני נח, ככתוב בפ' נח (י' ז') ובני רעמה שבא ודדן, ובירמיה (מ"ט) הובא המקום הזה בפסוק יושבי דדן, וביחזקאל (כ"ז) בני דדן רכליך. –
ובזה ניחא מה שיש להעיר בכתובות י' ב' דטרח שם למצוא מקום בתורה שכתב קרא ע"ש העתיד, ולכאורה קשה למה אינו מביא מכאן [אם יהי' הפירוש עד דן ממש], אך לפי המבואר דכוון הפסוק אל המקום דדן אין שייכות להביא ראי' מכאן, כיון דהמקום הזה באמת הי' בעת כתיבתו, ודו"ק. .
(סנהדרין צ"ו א')