למען הציל אותו. מכאן שראוי לכתוב ולפרסם את העושה מצוה שהרי התורה פרסמת מצות ראובן שחשב להציל את יוסף ולהשיבו אל אביו יטומסיים הרשב"א, ואם התורה עשתה כן צריכין אנו להלך אחר מדותיה שדרכיה נועם ושלום. ומקור הדברים הוא במ"ר רות פ"ה בזה"ל, אלו הי' יודע ראובן שהקב"ה כותב וישמע ראובן ויצילהו מידם הי' מוליכו על כתפיו אל אביו, ר' לוי אמר, לשעבר הי' אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה וכו', וע"פ אגדה זו פסק הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ט סי"ג דמי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו לכתוב שמו עליו ואין הצבור יכול למחות בידו.
ויש להעיר שלא הביאו סמוכין לענין זה בכלל ממ"ש בבמדב"ר פ' י"ב בזה"ל, כל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, שלמה בנה ביהמ"ק ובשביל שנתן דוד את נפשו על דבר זה קראו הקב"ה על שמו, הדא הוא דכתיב מזמור שיר חנכת הבית לדוד, לשלמה לא נאמר אלא לדוד, הוי נוצר תאנה יאכל פריה, ע"כ, וזה מכוון לעניננו, ואולי י"ל דלא הביאו אגדה זו לכאן, די"ל דכיון דאיירי ביגע ונותן נפשו על הדבר אין ראי' לעושה מצוה סתם בלא יגיעה ומסירת נפש, ודו"ק. [תשובת הרשב"א סי' תתקפ"א]
ויש להעיר שלא הביאו סמוכין לענין זה בכלל ממ"ש בבמדב"ר פ' י"ב בזה"ל, כל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, שלמה בנה ביהמ"ק ובשביל שנתן דוד את נפשו על דבר זה קראו הקב"ה על שמו, הדא הוא דכתיב מזמור שיר חנכת הבית לדוד, לשלמה לא נאמר אלא לדוד, הוי נוצר תאנה יאכל פריה, ע"כ, וזה מכוון לעניננו, ואולי י"ל דלא הביאו אגדה זו לכאן, די"ל דכיון דאיירי ביגע ונותן נפשו על הדבר אין ראי' לעושה מצוה סתם בלא יגיעה ומסירת נפש, ודו"ק. [תשובת הרשב"א סי' תתקפ"א]