ואבדתם בגוים. תניא, א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ובטלה, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים מהמלמד שלא יהיו אבודים בין האומות, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו בפסוק פוקד עון אבות.
. (מכות כ"ד א')
ואבדתם בגוים. אמר רב, מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים, מתקיף לה רב פפא, ודילמא כאבידה המתבקשת מוונמצאת לאחר זמן.
, אלא מסיפא, ואכלה אתכם ארץ אויביכם, מתקיף לה מר זוטרא, ודילמא כאכילת קשואין ודלועין מזשאוכלין מקצתן ומקצתן אין אוכלין או כאכילת קשואין שמשאיר אדם הקליפות, וקצת צ"ע דהא בדרשה הקודמת מבואר דישעיהו ביטל עונש זה כמש"כ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה', ואולי חשש לישראל שבשאר המדינות.
. (שם שם)
ואבדתם בגוים. תניא, ר' עקיבא אומר, ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה מחעיין סנהדרין ק"י ב' ס"ל לר"ע דעשרת השבטים שנדחו ממקומם לארצות רחוקות אינם עתידים לחזור, כלומר שעקבותיהם לא יודעו עד עת קץ, ודבריו שבכאן הם בשיטתו בסנהדרין שם, ומפרש ואבדתם אבידה ממש וקאי על עשרת השבטים, ואחרים ס"ל כר' אליעזר בסנהדרין שם שעתידים לחזור, ולכן ס"ל ואבדתם לא מלשון אבידה ממש אלא מלשון גלות. ונראה דסמך לקרוא לגולה בשם אובד כמו דמצינו ארמי אובד אבי שפירושו גולה ונודד, וכן ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג) וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), הרי דאובד אין ענינו אבידה ממש, וראיה שהרי שבים הם, וכהאי גונא דרשו בספרי פ' עקב ואבדתם מהרה, מהרה אתם גולים, יעו"ש, ועוד כהנה. ועיין מש"כ בר"פ תבא בפ' ארמי אובד אבי לפרש ע"פ זה דרשה בספרי שם.
. (תו"כ)